שיטת הראבי"ה ידוע, הובא בהגהות אשרי (חולין ד:ה) ומקורו באור זרוע, דעובר טריפה הנמצא באם שחוטה כשירה, אינו בן פקועה. ודבריו, הגם שיש לו ראיה, קשים הם מצד הסברה שהרי עובר מת הוי ב"פ וא"כ כ"ש דטריפה צריך להיות כשרה מדין ב"פ.
וראייתו ממתניתין עב - מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה בהמה טמאה אסורה באכילה אף טרפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טרפה לא תטהרנה שחיטה.
לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר.
טול לך מה שהבאת הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין.
לא אם אמרת בבהמה טמאה שכן אין במינה שחיטה תאמר בטרפה שיש במינה שחיטה.
והרי ק' למה אין שעת הכושר להעובר שהוא נוצר טריפה מן הבטן בה' רגלים והרי אפשר להתירו ע"י שחיטת אמו.
אלא מוכרח דאין לו היתר אכילה כי הוי טריפה, דהיינו שאין ב"פ בעובר שהוא טרפה. ולכן חזר המשנה מטעם שיש לו שעת הכושר והביא טעם חדש דבהמה טמאה אין במינו שחיטה ולכן אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה, משא"כ פרה אפילו נוצר טריפה מין הבטן בה' רגלים שחיטתו מטהרתו דהא יש במינו שחיטה.
ויש להקשות על ראיית הראבי"ה, מה הדין בעובר טריפה שנמצא באם שחוטה שגם היא טריפה? דאי מטעם דיש להעובר שעת הכושר ע"י שחיטת אמו זה אינו (כשנטרפה האם מיד אחר יצירת וולדה) ולטעם דנטהר מנבילה כי היתה לה שעת הכושר, זה אינו וא"כ יוצא לפי זה דשחיטת אותו עובר הוי כשחיטת סוס והוא טמא טומאת נבילה הגם שנשחטה.
מאיר רבי
שלום
לגבי טעמו של הראבי"ה י"ל שכיון שהוולד הפריס ע"ג קרקע וטעון שחיטה, אין שחיטתו מכשירתו, כשאר טריפה. משא"כ בעובר מת שלא הפריס ע"ג קרקע.
ולגבי קושייתך על ראייתו, נראה שגם בציור שהבאת, שנטרפה האם מיד אחר יצירת הוולד, הייתה לו שעת הכושר רגע אחד לפני שנטרפה.
כל טוב
יוסי בן ארזה