זבחים כ״ו ע״א בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו כו׳ ופירש״י ציציתו - ציצית ראשו דהיינו שערו ויש להעיר דהנה הכהן חייב לספר כל שערו א׳ לשלושים יום וא״כ איך אפשר ציור כזה? וכה״ג יש להעיר בגמרא י״ט. יצא שערו בבגדו כו׳ לפי פירש״י שם שהכוונה לשערות ראשו. (ועיין שם בשיטה). עוד יש לעיין מדוע נקט רבי ירמיה לשון ציציתו ולא אמר שערו. אגב יש לציין לגמרא בבא בתרא בפרק לא יחפור בעי רבי ירמיה רגלו אחת תוך חמישים כו׳ וכ״ה דרכו של רבי ירמיה בכ״מ דוק ותשכח.
שמואל
לייקווד
נראה ליישב קושייתך השניה ע"פ הראשונה, דהנה המקור לכך שכהן צריך לספר כל שלשים יום הוא מספר יחזקאל בפסוק "ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם" דיליף שם פרע פרע מנזיר דסתם נזירות הוי שלשים יום כדאיתא סנהדרין כב:. והנה בספר יחזקאל פרק ח' פסוק ג' איתא "ויקחני בציצת ראשי" ופירש"י שם שהכוונה לשערות ראשו.
והנה ידוע שיחזקאל בן בוזי היה כהן ואמנם חלק מנבואותיו היו אחרי החורבן אך נבואה זו הייתה בזמן הבית כמבואר שם. נמצא שאותו נביא שכתב שיש חובה לכהנים להסתפר (וכמבואר בגמרא שם שיחזקאל חידש דבר זה) גם נלקח בציצת ראשו ומשמע שיש לו שיער. לפי זה יובן מדוע הגמרא נוקטת ציצית ראשו ולא שערו ע"ש הפסוק ביחזקאל, ויבואר גם שיש מציאות של ציצית ראשו גם לכהן.
לגופו של שאלה יש גם לומר שמדובר בכהן בזמן הזה ומהרה יבנה בית המקדש וכמבואר בגמרא שם שאז יש לחוש שמא יש לו שיער שנמצא בחוץ. כמו כן אפשר לומר דמיירי בכהן שלא היה במשמרת במשך זמן (שהרי היו 24 משמרות ואפשר שמשמרתו לא עלה בינתיים) ולכן לא היה מסופר יותר משלשים יום, ובכך מיירי ספק הגמרא.
וראיתי שהעיר כקושייתך בקובץ אור ישראל (שנה י"ג קונטרס ב') וכתב שפעמים שהש"ס בעי דבר שאינו במציאות כ"כ. ובכתב עת סיני (קי"ח-תשנ"ו) הסיק מכך שאין הגמרא מיירי בשיער הראש שאינו גדל כ"כ מהר אלא בפיאות הראש שהיה דרכם לגדל כמו אלו של התימנים, ואותם אינו מספר כל ל' יום.
יואל דומב
ועיין בחק נתן י״ט. ובפירוש הגרח״ק שליט״א למסכת ציצית. וע״ע בערוך השלחן שביאר לשיטת הרמב״ם שציצית היינו בגדו