כז. תוד"ה מאן דמתני. וקשה הא איכא כפניות ופולין יבשים, יש לתמוה, מעיקרא מאי קא סברי, ומקרא מפורש ונתתה הכסף בבקר ובצאן ובכל אשר תאוה נפשיך, ובודאי אי אפשר לערב עירוב תחומין בבעלי חי.
ואפילו ריב"ג לא קאמר אלא בשומנא דפירי. הנה למסקנת הגמ' הני תנאי דרשי ריבה ומיעט, ולית להו עמין הפרט כלל, ומרבי אפילו דגים דלא דמי לפרט, וא"כ איזה מעלה יש בשומנא דפירי, ואולי באמת לא ממעטי אלא מים בפני עצמה ומלח בפני צעמה דאינם מזינים, אבל מים ומלח ביחד דראוין לטבל בהם לא
אברהם יוסף שווארץ
י"ל שמ"ש בתורה ונתתה הכסף בבקר ובצאן זה כולל בשר חי, דעי' דברי יחזקאל סי' טו ס"ק י"ד שאכילת מע"ש מתקיים מצותה אפילו שלא כדרך אכילה, ועיי"ש שפקפק בזה. עכ"פ זה נראה ברור שיכול לקחת בשר חי לירושלים ויבשל אותו בירושלים ושפיר דמי לכ"ע. וי"ל שגם לענין עירוב תחומין עכ"פ יש ס"ד שמהני בבשר חי כי עי' ביאור הלכה סי' שפ"ו ס"ה ד"ה וי"א דלהרמב"ם מותר לערב שיתופי מבואות גם בחטים ושעורים חיים. עכ"פ זה יכול להיות ההוא אמינא של תוס'.
ולא הבנתי דברי כתר"ה שליט"א, הרי לקמן כז: איתא חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט וגו' לר' יהודה בן גדיש מיעט מים ומלח, ע"כ. ולמדנו שלר' יהודה בן גדיש אין לוקחין מים ומלח בכסף מעשר וזה משמע אפילו מים ומלח מעורבין, שהרי לעיל סוף כז. הקשינו על המ"ד שמים ומלח ניקחין בכסף מעשר מדברי ר' יהודה בן גדיש. אלא י"ל שהמעלה שיש בשומנא דפירא הוא משום שעדיף ממים ומלח מעורבין יחד כמ"ש רש"י סוף כז. שיש שם קצת משמן עם המים ומלח, ע"כ. ונמצא שלר' יהודה בן גדיש כל דבר לוקחין בכסף מעשר חוץ ממים ומלח מעורבין אבל דבר שהוא קצת יותר דומה לאוכל ממים ומלח שפיר לוקחין בכסף מעשר וזה שומנא דפירא שיש שם קצת משמן עם המים ומלח.
גמר חתימה טובה,
דוד בלום
לכ' הרב בלום,
תודה רבה על תשובתך.
לדבריך שוומנא דפירא הוא "סימן" לדר המזין, ולא "סיבה" שזה דומה בעצם להפרט, ודו"ק.
