לכבוד מו"ר,
גמל האוחר בין הגמלים
וברש"י דרך סוסים מזוינים להכות כו'
וצ"ע סוסים מאן דכר שמיה
שמואל דוד בערקאוויטש
צריך לומר שבאמת לא ידוע לנו שדרך גמלים להרוג גמלים אלא מה שכן ידוע לנו הוא שדרך סוסים מזויינים להכות סוסים שבצידו ואנו מסיקים מזה שאם דרך סוסים מזוינים כך יתכן שגם דרך גמלים אוחרים כך ויוצא מזה שיש כאן שתי אומדנות-
א) שדרך גמלים אוחרים להרוג גמלים כי זה אינו ידוע לנו בודאי רק מהדמיון לסוסים מזויינים.
ב) במקרה שלפנינו הגמל נהרג ע"י הגמל האוחר ולא ע"י סיבה אחרת כי גם אם נקבל שדרך גמל אוחר להרוג מ"מ עדיין אינו מוכרח שזה מה שקרה כאן אלא גם בזה סומכים על האומד.
גוט שבת
דוד בלום
א) שו"ר שהרש"ש הביא לשון המקרא בירמיה ה:ח סוסים מוזנים [מיוזנים קרי], וי"ג ברש"י שם כסוסים אלו המזויינים [י"ג ברש"י מיוזנים אבל מרש"י סנהדרין נראה כגי' מזויינים] בקושי אבר תשמיש. והנה ברד"ק ועוד מפרשים שם כתבו דמוזנים לשון מזון אבל מרש"י משמע שהוא לשון כלי זיין [עי' מלבי"ם שם שהביא ב' פירושים אלו] (ויש גירסאות ברש"י ירמיה שבכלל ל"ג כל הענין של קושי אבר תשמיש)
ב) הנה נראה לפרש דברי רש"י בסנהדרין ע"פ מה שכמדומה ראיתי בחז"ל [ואיני מוצא כרגע מקור מפורש לזה] שלפני מלחמה היו מגרים סוסים הזכרים בסוסיות נקבות וכך היו הזכרים נלחמים יותר באכזריות, וא"כ זמ"ש רש"י סנהדרין סוסים מזויינים פי' שהכלי זיין שלהם הוא קושי אבר תשמיש שגורם שילחמו יותר בכח. וא"כ יש לנו ראיה מהפסוק בירמיה שזכר המזדווג עם הנקבה הוא יותר מסוכן והוא יכול גם להכות עוד בהמות וכשם שזה כך עם סוסים כן הוא עם גמלים כי אין טעם לחלק בין הטבע של סוסים לבין הטבע של גמלים בזה.
ג) ונראה לכאו' עוד מקור לזה דעי' שבת קנב. ברזילי הגלעדי שטוף בזמה ופרש"י שטוף כמו סוס שוטף במלחמה להוט אחר הדבר ורודף, ע"כ. וזה כנ"ל שמגרים הסוסים לפני הקרב כדי שירדפו יותר בכח.
ד) ועי' גם תרגום יונתן ירמיה ה:ח סוסון אגיריסין אחרין ואולי אחרין הוא מלשון גמל האוחר ולפ"ז יש מקור שגמל האוחר הוי מלשון סוסים המזוינים כמ"ש רש"י כאן וצ"ע.
ה) עכ"פ לסיכום הענין רש"י סנהדרין כתב סוסים המזוינים כי סוס המזוין בקושי אבר תשמיש הוא מכה בכוח וכן גמל האוחר הוא מכה בכוח מאותו טעם, ולכן י"ל שגמל ההרוג בצידו בידוע שגמל האוחר הרגו.
שבוע טוב
דוד בלום
