לכבוד מו"ר הרה"ג שליט"א אחדשה"ט
במתני' רבי יהודה אומר שלשה כו'
וברש"י שלשה הוו שמתוך טורח הטעמים שירבה עליהן יטעו בדבר אלא א' כותב דברי המזכין וא' כותב דברי המחייבין והג'. כותב דברי כולם ומתוך שאין טורח רב עליהם לא יקצרו בדבר ואם יטעה אחד מהם יוכיח כתב של שלישי
לכאורה אינו מובן. הרי מתחילה כתב רש"י שמתוך טורח הטעמים יטעו בדבר וא"כ עכשיו שאחד כותב רק דברי המזכין וא' רק דברי המחייבין אז הטירחא הוא על השלישי וא"כ מדוע סומכים עליו במקום שיש טעות לאחד מהם.
שמואל דוד בערקאוויטש
נראה שרבי יהודה סובר שמכיון שכל אחד משנים הראשונים אינו צריך לכתוב כ"כ הרבה א"כ יש חשש קטן מאד שיטעה, ומ"מ על הצד שיטעה אנו מצריכים שהשלישי גם יכתוב. ואע"פ שהשלישי צריך לכתוב הרבה ואצלו יש חשש יותר גדול שיטעה מ"מ ע"פ רוב לא יצטרכו בכלל הכתב של השלישי. ומאחר שטעות של אחד משנים הראשונים הוא דבר שאינו מצוי בכה"ג לא חוששים לטעות של השלישי כי באמת גם טעות של השלישי אינו כ"כ מצוי ולכן הוי חשש רחוק מאד שגם א' מן הראשונים יטעה וגם הג' יטעה ולא חוששים לזה.
ונראה שאם יש סתירה בין הכתב של אחד מן שנים הראשונים לבין כתב השלישי בזה הולכים אחר שנים הראשונים כי הם יותר מדייקים ורק נזקקים לכתב של השלישי במקום שידוע שאחד מן הראשונים טעה.
בהצלחה רבה
דוד בלום
