א.

1) הנה הענין של אונאה בסוגיין הוא שלפעמים בין המוכר בין הלוקח רוצים לחזור מן המקח אבל השאלה היא מתי הם נאמנים לומר שלא ידעו בשעת המקח המחיר האמיתי של החפץ ולכן הוי אונאה ומתי אנו לא מאמינים להם שטעו אלא אומרים באמת ידעו בשעת מעשה את המחיר ומחלו אלא אח"כ מתחרטים ומחפשים תירוץ לחזור מן המקח.

2) ועי' רמב"ן על התורה ויקרא כה:טו שכתב כי השיעורים כלם בשתות ויתר על שתות כפי דעות בני אדם, ע"כ היינו שדעת בנ"א למחול בפחות משתות. ועי' פני יהושע שהדבר מסור לחכמים והם אמרו דעד שתות א"א לכוין המקח ומש"ה הוי מחילה טפי לא עיי"ש

3) ועי' תוס' מט: ד"ה שתות שגם שמואל מודה שיש יותר סברא ללכת אחרי שתות מקח אלא שהוא ס"ל שגם יש סברא קצת ללכת אחרי שתות מעות, וכ' תוס' הטעם ששתות מקח הוא העיקר משום שהאונאה והטעות תלויה במקח, אבל מעות אין אונאה וטעות תלויה בהם שא"צ שומא, עכ"ד.

4) ביאור הדברים שכל פעם שהמוכר או הלוקח טוען שטעה אנו צריכים לדעת אם באמת כן הוא. ופירשו תוס' שקשה לדעת המחיר הנכון של החפץ (והרבה פעמים צריך על זה שומא פי' שמומחה יעריך הערך של החפץ כי הדיוט לא תמיד יודע) ובדבר זה מצוי שאנשים טועים. למשל אם החפץ שוה באמת שש והלוקח שילם שבע חז"ל אומרים שבע"כ הלוקח טעה במחיר כי רק בפחות משתות מצוי שאדם מוחל וא"כ גם לרב גם לשמואל מוכח שהלוקח לא ידע המחיר הנכון.

5) אבל אם היה להיפך שהיה שוה שבע והמוכר מכר בשש בזה יש יותר סברא לומר שהמוכר לא טעה כי פחות משתות של המקח חז"ל אמרו שמצוי שמוחלים לכן ס"ל לרב דהוי מחילה.

6) אמנם שמואל ס"ל שאע"פ שאם נלך לפי המחיר של החפץ (שגם שמואל מודה שזה עיקר הענין וכאמור) אין לנו הוכחה שטעה אלא הוא מחל, מ"מ ס"ל לשמואל שיש לתת יותר מקום למוכרים וללוקחים לטעון שטעו ומכיון שלפי הכסף ששילם המחיר הנכון הוא שישית יותר מן המעות ששילם, א"כ יש עדיין הוכחה מספיקה שטעה ולא מחל. ולכן ס"ל לשמואל שאם מכר שוה שבע בשש המוכר יכול לדרוש מן הלוקח שישלים לו אחד.

זאת אומרת שמכיון שחז"ל אמרו שבשתות אדם לא מוחל אלא בע"כ טעה במחיר לכן שמואל נותן קצת יותר מקום לומר שהיתה כאן טעות. והיינו שאם יש הפרש של שתות בצורה אחרת של שתות דהיינו שתות מעות ג"כ בזה ס"ל לשמואל שיכול לטעון שהיתה טעות, כי שמואל מרחיב קצת השיעור של טעות מכיון שגם שתות מעות יש לו שייכות קצת לשתות שאמרו חז"ל.

[ועי' גם חי' רבי ראובן ב"מ סי' כג סק"ב]

ב. החידוש של הברייתא המובאת בסוף מט: הוא רק שרואים שם שגם שתות מעות הוי אונאה, ומ"ש רש"י דבין שתות מקח בין שתות מעות אין שום חידוש בזה ששתות מקח הוי אונאה רק החידוש שאפילו שתות מעות. והנה שיטת רב אינה שום חידוש ולכן אין שום צורך להביא לו סיוע מברייתא אלא כל החידוש הוא שמצאנו כשיטת שמואל בברייתא, וכונת רש"י שלא רק שתות מקח הוי אונאה אלא אפי' שתות מעות.