א) קח. משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה משום שנאמר (דברים ו, יח) ועשית "הישר והטוב" בעיני ה'
ועיין רש"י בדף קח שהעתיק לשון הגמרא הישר והטוב כמה פעמים
אולם עיין שם בע"ב בד"ה אין בה משום דינא דבר מצרא -שכתב וז"ל לפי שאין לנו להפסיד מוכר משום "טוב וישר" דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה. ואם באנו לעשות איחור בדבר שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות עכ"ל
וצ"ע מדוע שינה הסדר
ב) קח: מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מצרא
וברש"י לית בהו משום דינא דבר מצרא - שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר שזה לא יקנה השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא כדאמר לקמן "הני ציירי והני שרו" לית בה משום דינא דבר מצרא
וקשה מדוע נקט רש"י אלו והרי יש דוגמא שהובא בגמרא קודם לציירי ושרו וצ"ב
שמואל דוד בערקאוויטש
א) נראה משום שכאן אם נעדיף את המצרן זה יהיה יותר ענין של "טוב" למצרן מאשר ענין של "ישר" לו, כי אם מסתכלים על ישרות לא הוי יותר ישרות להעדיף את המצרן מלהעדיף את המוכר, ואיזה העדפה שנעשה תהיה רק ענין של הטבה לזה על זה. וכן משמע מהמשך לשונו של רש"י דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה. אבל לענין ישרות ברור שלא יהיה יותר ישר להעדיף זה או זה.
ב) נראה שרש"י נקט דוגמא שיכול להיות ממש הפסד למוכר, כי מכיון שהמעות של המצרן הם צרורים יכול להיות ששלח פחות כסף מהלוקח, משא"כ למכור ברחוק ולגאול בקרוב או הני זוזי טבי והני זוזי תקילי הוי ענין של פחות נוחיות למוכר ולא הוי הפסד ממש. לכן כשרש"י כתב ומשום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא, נקט דוגמא שיתכן להיות פסידא ממש.
כל טוב
דוד בלום
