פו: למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה והכתיב (מלכים א ה, ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח עשרה בקר בריאים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים ואמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב הללו לעמילן של טבחים ור' יצחק אמר הללו לציקי קדירה
וברש"י הללו - הקמח והסולת
הללו - הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק
א) מדוע לא כתב הסולת והקמח כסדר דקרא
ב) מדוע לא פירש "המנוין בזה הפסוק" עד לבסוף
שמואל דוד בערקאוויץ
א) אולי משום שהיה יותר קמח מסולת כי היו ששים כור קמח ושלשים כור סולת, וא"כ בפסוק עצמו לפי פשוטו היו משתמשים בסולת וקמח לאכילה ממש. לכן מאחר וסולת יותר חשוב מקמח לכן הקדימו סולת משא"כ לפי הבנת הגמ' שהיו משתמשים לעמילן של טבחים, א"כ הכמות יותר חשובה מן האיכות לכן הקדימו הקמח.
ב) יתכן ש"המנוין בזה הפסוק" באמת קאי גם על קמח וסולת וגם על בקר וצאן, אלא שרש"י מרמז למ"ש מהרש"א שמכיון שכתוב ישראל ויהודה רבים כחול הים וגו', א"כ אין חידוש בכמות המאכלים שנאמרים כאן, אלא החידוש הוא שאפילו בשביל עמילן של טבחים וציקי קדרה היה כזה הרבה. ומ"ש רש"י המנוין בזה הפסוק, פי' שחוץ ממה שמנוי כאן היו עוד הרבה קמח סולת צאן ובקר לאכילה רגילה, אלא המנוין בזה הפסוק כולל רק מה שלא היה לאכילה ממש.
חנוכה שמח!
דוד בלום