More Discussions for this daf
1. killing animals on Shabbat 2. Rebbi's Comment to the Nebatean 3. גיל חינוך
דיונים על הדף - שבת קכא

אברהם בלומנטל שאל:

כתוב בתוס' ד"ה שמע מינה שקטן שהגיע לגיל חינוך ב"ד מצווין להפרישו מאיסור (וכן נפסק להלכה ברמ"א ס' שמ"ג).מקורו של תוס' היא כל שכן שאם ב"ד מצווין לחנכו אז כ"ש שמצווין להפרישו מאיסור. השאלה: מאיפה זה כל כך פשוט לתוס' שב"ד מצווין לחנך ילד. מה המקור שב"ד מצווין בדבר שלכאורה רק מצווה על האבא? ואחרי שתמצא המקור- האם יש לנו להבין מזה שהא דפסק הרמ"א שב"ד מצווין להפריש ילד מאיסור- זה לאו דווקא כי הרי ב"ד מצווין גם לחנך כל ילד במצוות עשה גם?

תןדה מראש

אברהם בלומנטל, טלז סטון ,ישראל

הכולל משיב:

אכן יש מחלקים בין האב לאחרים - כן כתב הבית-יוסף (באו"ח שמג) בדעת הרמב"ם. וכן פסק בשו"ע שם.

ואם כי מפשטות דברי התוס' נראה שאינם מחלקים בכך, אין הכרח גמור לכך - ועכ"פ קושייתם בכל אופן במקומה עומדת - כי הוקשה להם מה טעם הוצרכו להעמיד בגמרא בקטן שעשה על דעת אביו, והלא אפילו כשעושה הקטן מעצמו חייב אביו למונעו - ומזה הכריחו שמדובר בקטן שלא הגיע לגיל חינוך. (ומה שכתבו שהיו יכולים לתרץ ביבמות בהגיע לחינוך - כלומר כשהאב (או גם האם לכמה דעות) רואה אותם).

עכ"פ ברשב"א יבמות קיד מבואר שאינו מחלק בין האב לאחרים, וכמוש"כ הב"י.

דין חינוך הוא מדרבנן כמבואר בכמה מקומות (אם כי עיקר הדבר שעל האב לדאוג שבנו ילך בדרך התורה זהו מדאוריתא - ע' מש"ח פרשת וירא, וכן כתיב 'חנוך לנער על פי דרכו', אבל המצוה המסויימת לחנך את בנו במצוות בעודו קטן - זהו מדרבנן כמפורש בגמרא). ונקטו התוס' שהדין המובא ביבמות שב"ד מצווים להפרישו, היינו דין חינוך, כי מה לי מצות עשה או איסורין. וא"כ זהו המקור לכך שגם ב"ד שייכים בחינוך ולא רק האב.

ואמנם יתכן שאין ב"ד מצווים בקום ועשה ללכת ולחנך, שלא כאב שהוא תדיר עם בנו ועליו לדאוג לדבר, אבל כל שהגיע לידיהם מקרה מסויים - חייבים.

בברכה,

יב"א