שלו' וברכה. (אם אקבל רק מראי מקום לספרים הדנים בענינים דלהלן גם אסתפק)
הנקודות העקריים:
וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו -מלכים א', ו'
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי- מלכים א', ח'
סוגית הש"ס במועד קטן ט' א' ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב ויעש שלמה וגו'
א) לפי סוגית הגמרא, מה נגמר במרחשון?
ב) אם תיכף אחרי גמר הבנין היתה החינוך כיצד הגיעו לירושלים " כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל " "מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם (אף ממרחק של י"ב יום (אין שואלין גשמים עד ז' חשון) ? מלשון הפסוק משמע ש כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הי' שם כל ז' וז' - ראה באברבנאל אחרי שהביא את הילקוט "וכפי הפשט הוצרכו אותם הי״א חדשים להקהיל שלמה את כל ישראל, ושיהיה אחרי אסיפת התבואות מפני שמחתם, ולתקן הענינים הצריכים לאותה שמחה וצהלה כפי העם הרב שיקהל שמה"
ג) "מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והני לחוד" - מסוגית הש"ס נראה ש"ימים" אפשר לפרש "ראוים" ו"יום" ילפינן שהם רצופים, וראה רש"י "אף משתה דחנוכת הבית הוו י"ד רצופים". לאיזה ענין היו ה" ארבעה עשר יום" רצופים- לאיזה ענין היו הני לחוד והני לחוד
ד) ועיין בהגר"א (מק"ג מהדורת המאור) ו' ל"ח "לְכָל דְּבָרָיו - פי' הגם שבהמ"ק עצמו (אפילו כליא עורב, השואל) נגמר בתשרי בז' בו כידוע מ"מ שארי הדברים הנצרכים לבית הם נגמרו במרחשון וזה לְכָל דְּבָרָיו."
כל דבריו הם כולו מוקשה, האם הוא מפרש לפי סוגית הגמרא, מרחשון שקודם החינוך? או שלאחריה? מה נגמר בתשרי? ומה הם "שאר הדברים הנצרכים לבית" ולא לבנין שנגמרו במרחשון? מה נכלל ב ו"לְכָל מִשְׁפָּטָיו"? ומתי נגמרו?
א) התשובה לשאלה זו נמצאת בילקוט שמעוני מלכים א (רמז קפד) וז"ל משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול י"ב חודש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנו של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם בירח האיתנים זה חודש תשרי עכ"ל
אנחנו לומדים מכאן שמלאכת בית המקדש נגמר בחודש מרחשון ועמד סגור עד תשרי הבא כי הקב"ה רצה לעשות שמחת בית המקדש בחודש תשרי.
ב) לפי זה מובן שחנוכת המקדש לא היה בכלל בחודש חשון אלא הכל היה בחודש תשרי. עם ישראל הגיע לירושלים לפני יום כיפור ונמשכה השמחה סך הכל ארבעה עשר יום ואחרי שמיני עצרת כולם חזרו הביתה והספיקו להגיע הביתה עד ז' מרחשון.
ג) כונת הגמ' מו"ק ט. "שמע מינה הני לחוד והני לחוד" שהיו שבעה ימים של שמחת חנוכת בית המקדש ואח"כ שבעת ימי חג הסוכות ומזה אנחנו לומדים שאין מערבים שמחה בשמחה כי אחרת היה אפשר לעשות כל השמחה גם שמחת המקדש וגם שמחת החג בשבעת ימי סוכות בלבד (ולא היו צריכים לבזבז כ"כ הרבה זמן ממלאכה, עי' תוס' ט. ד"ה איבעי).
ד) כונת הגר"א שבנין בית המקדש עצמו נגמר בז' תשרי וזה שנה שלמה לפני שמחת חנוכת בית המקדש שהיתה בתשרי בשנה הבאה. אמנם הוסיף הגר"א שאע"ג שבית המקדש עצמו נגמר בתשרי מ"מ חודש אחרי זה במרחשון נגמרו שאר הדברים הנצרכים לבית המקדש וא"כ כשהכתוב מספר לנו שנגמר הבית בירח בול הכוונה שאז הכל נגמר לגמרי, כולל אפילו דברים שאינם מבית המקדש עצמו אלא רק דברים הנצרכים לבית המקדש.
לא ידוע לי בבירור מה זה "בית המקדש עצמו" ומה זה "שאר דברים הנצרכים לבית" לפי הגר"א. כנראה ש"בית המקדש עצמו" פי' כלי המקדש והבנין לפי המידות שכתוב בנביא ו"שאר דברים הנצרכים לבית" פי' הדרכים המובילות למקדש והבנינים שמסביב ושערים וכדו' ועדיין צ"ע בנקודה האחרונה הזו.
כל טוב,
דוד בלום
ראיתי בספר משבצות זהב על מלכים א' מהרב שבתי שעפטיל וייס שליט"א עמוד רצה שפירש לכל דבריו שזה עשיית הכלים וז"ל ובחודש מרחשון נגמרה עשיית הכלים וזה אמרו לכל דבריו עכ"ל הרי שפירש לכל משפטיו שזה הולך על הבנין עצמו ולכל דבריו שהולך על הכלים
ותשובת המשך לשאלה א
א) מצאתי בספר קרן אורה בסוגיין (ד"ה שם גמרא אלמא)שמתיחס לשאלה שלך מה נגמר במרחשון ושואל על מה שכתוב בגמ'איבעי ליה לשיורי פורתא שמזה משמע שבנין הבית נשלם ז'ימים קודם החג ובמלכים א'ו'נאמר ובשנה הי"א בירח בול וגו'כלה הבית וגו'משמע שהבנין כבר נשלם במרחשון הקדום וכן משמע דאח"כ כל השנה עשה את הכלים וגו'וכשנשלם כל מלאכת הבנין והכלים אז עשה חנוכת הבית ולכן שואל הקרן אורה למה הגמ'אומרת איבעי ליה לשיורי פורתא הא בנין ביהמ"ק כבר נשלם במרחשון וגם מביא הקרן אורה הילקוט שמעוני שהבאת שנגמרה המלאכה במרחשון אבל עדיין לא שרתה השכינה לכן כולם מלמלו על שלמה אלא שהקב"ה עשה כן כדי להשהות שמחת ביהמ"ק עד תשרי ומשמע שכל המלאכה נשלמה במרחשון
ב) הקרן אורה גם כותב שנראה מהפסוקים ששלמה המלך עשה ימי חנוכת הבית תיכף שבאו כל ישראל לירושלים קודם כניסת ארון הקודש לבית קודש הקדשים (שהוא עיקר השמחה כי יש בזה השראת השכינה)ובחג הסוכות כולם נקהלו אל שלמה להעלות הארון וכיון שנתקבצו כל ישראל צריך לעשות שמחת חנוכת הבית מיד לכן ביום ראשון של סוכות הכניס הארון ועשה שבעת ימי החג
ג) אמנם הקרן אורה חוזר בו מפירוש זה ומסקנתו שצריך לומר שמה שכתוב בפסוק ויקהלו אל המלך שלמה כל איש שיראל בירח האיתנים בחג היינו סמוך לחג
ד) בסיכום:- המלאכה נגמרה במרחשון והבית עמד כך עד תשרי בשנה שאח"כ ואז הגיעו כל ישראל לפני יום כיפור לחוג.
כל טוב
דוד בלום
מי יתן לי מפרש ושום שכל ואבינה במקרא
וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו" (מלכים א' , ו' )
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (מלכים א' , ח' )
סוגית הש"ס במועד קטן ט' א' ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב ויעש שלמה וגו'
משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול י"ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו. והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי ולמה קורא אותו ירח האיתני שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. וכיון שנפתח בחדש מועדות והקריב הקרבנות וירדה האש אמר הקב"ה עכשיו נשלמה המלאכה שנאמר ותשלם כל המלאכה, ועל זה נאמר עמקו מחשבותיך. וכן אתה מוצא במלאכת המשכן ...וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו.(ילקוט שמעוני מלכים א - פרק ו - רמז קפד
לפום רהיטא נראה משו"ט שבגמרא שאף ש "כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו" במרחשון עדיין נשארו שיורי בנין בהמ"ק שהיו צורך בנין הבית ועיכבו את החינוך עד ח תשרי וכאן הבן שואל מה הם הדברים שנשארו אחרי "לכל דבריו" והיו
צורך בנין הבית? ואף בדברי הגר"א (מק"ג מהדורת המאור) ו' ל"ח "לְכָל דְּבָרָיו דבריו פי' הגם שבהמ"ק עצמו נגמר בתשרי בז' בו כידוע מ"מ שארי הדברים הנצרכים לבית הם נגמרו במרחשון וזה לְכָל דְּבָרָיו" לא רוויתי את צמאוני ועדיין אני צריך לרבי
אם תיכף אחרי גמר הבנין היתה החינוך כיצד הגיעו לירושלים " כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל " "מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם" אף ממרחק של י"ב יום (אין שואלין גשמים עד ז חשון)? מלשון הפסוק משמע ש כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הי' שם כל ז' וז' לולי שהי' תוכנית העבודה מחושבת מראש וראה בארבנאל אחרי שהביא את הילקוט "וכפי הפשט הוצרכו אותם הי״א חדשים להקהיל שלמה את כל ישראל, ושיהיה אחרי אסיפת התבואות מפני שמחתם, ולתקן הענינים הצריכים לאותה שמחה וצהלה כפי העם הרב שיקהל שמה"
מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והני לחוד מסוגית הש"ס נראה ש"ימים" אפשר לפרש "ראוים" ו"יום" ילפינן שהם רצופים, וראה רש"י "אף משתה דחנוכת הבית הוו י"ד רצופים" לאיזה ענין היו ה" ארבעה עשר יום " רצופים " לאיזה ענין היו הני לחוד והני לחוד
מצודת דוד מלכים א ח ס"ה שבעת ימים וכו' . בתחילה עשו שבעת ימי חנוכת הבית, ואחרי זה שבעת ימי החג, והרבו בהם בהקרבנות בעבור חנוכת
מצודת דוד דברי הימים ב פרק ז ט כי חנוכת המזבח ר"ל כאשר השלימו לעשות שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי החג, עשו עצרת כמשפט
מלבים מלכים א' פרק ח' ס"ו ביום השמיני שלח את העם - בשמיני עצרת פטרם מלהיות עמו ביחד כי כל הימים שבעה ושבעה היה חוגג בעבור כל העם לכבוד החינוך וזה נפסק בשמיני עצרת. ומזה הבינו דהשמיני רגל בפני עצמו ויברכו את המלך ברכה בפני עצמו. כמו שפרש"י בר"ה דף ד' וכמה מקומות שמה שאמרו דשמיני טעון ברכה בפני עצמו היינו ברכת המלך. ובכל זה לא יכלו ללכת בלילה לבתיהם דשמיני עצרת טעון לינה כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות. לכן אמר בדה"י שביום כג לחדש שלח את העם. רצה לומר שאז הרשה להם ללכת לאהליהם
מלבים דברי הימים ב' ז' י' וביום עשרים ושלשה - במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה רק שלחם חפשי מהחינוך ושם לא כתיב שלח לאהליהם וביום כ"ג אז שלחם לאהליהם
מדברי המצודות והמלבים עולה שהי' ג' מדריגות באותם ט"ו יום א) ז' של חינוך לבד ב) ז' צירוף של שמחת חינוך ושמחת רגל ג) שמיני רגל בפני עצמו ואני אמרתי בחפזי שאולי שבעת ימי החג לא היו שמחה של חינוך הבית אלא שמחה של חידוש (פעם ראשונה) או התחדשות ( (בימי נוב וגבעון ברור שלא עלו ע' מכות יא יבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל) של מצוות עליה לרגל וקרבנות ראי' אבל עדיין איני יודע למה שלחם חפשי מהחינוך בשמיני
בן ציון בלום
לכבוד רבי בן ציון נ"י, אחדשה"ט
יישר כח גדול על ההערות המאירות. אני אתייחס בינתיים לנקודה אחת בתוך דבריך היקרים ועוד חזון למועד בס"ד.
כת"ר כותב שאף שכלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו במרחשון עדיין נשארו שיורי בנין ביהמ"ק שהיו צורך בנין הבית ועיכבו את החינוך עד ח' תשרי ע"כ. הנה עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב חלק יורה דעה סי' ד ד"ה ועדיין וז"ל ואפילו לענין אמה כליה עורב אמרו בגמרא הכל בכתב וכו' עכ"ל מהרי"ט.
הנה חיפשתי בגמרא ולא מצאתי להדיא שנאמר הפסוק הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וגו' בקשר לאמה כליה עורב אלא לפענ"ד שכוונת המהרי"ט לגמרא שלנו במו"ק ט. ששאלה הגמרא איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב ותירצה הגמרא אמה כליה עורב צורך בנין הבית הוא ע"כ, וכוונת הגמרא במ"ש אמה כליה עורב צורך בנין הבית הוא שאמה כליה עורב הוי בכלל הכל בכתב וגו', כי כל מה שהוא בכלל הכל בכתב וגו' הוא נקרא צורך בנין הבית ולכן א"א לשייר זה כי שיורי בנין ביהמ"ק ולא משיירינן.
ונלפענ"ד זה גם כונת הגר"א במ"ש הגם שבית המקדש עצמו נגמר בתשרי בז' בו כידוע מ"מ שארי דברים הנצרכים לבית הם נגמרו במרחשון וזהו לכל דבריו עכ"ל הגר"א וכונתו במה שכתב בית המקדש עצמו פי' כל מה שנכלל בכלל הכל בכתב וגו' ומ"ש שארי דברים הנצרכים פי' מה שלא נכלל בכלל הכל בכתב וגו' א"כ לפ"ז כל מה שנצרך לביהמ"ק כבר נגמר במרחשון ואילו חנוכת הבית רק התחיל כמעט שנה אחרי זה בתשרי כי הבית היה נעול כל אותה השנה כמ"ש כת"ר מהילקוט שמעוני.
דרך אגב בתוספות יום טוב סוף מסכת תענית על מה שתנן שם וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש פי' התוי"ט שנמצא שבשבעה בתשרי התחילו ימי החינוך ע"כ, הרי שכתב שבז' תשרי התחילו ימי החינוך ואולי זה כגר"א שבית המקדש עצמו נגמר בתשרי בז' בו והמחינו שנה שלמה עד שהתחילו החנוכה וצ"ע בכל זה.
בברכת התורה
דוד בלום, כולל עיון הדף
הספר סיג ושיח בנביאים (בענין חנוכת המקדש) דן בזה באריכות. כמדומני שגם בספר משבצות זהב על הנביא הוא דן בזה.
יעקב מונטרוז, כולל עיון הדף
