נראה שאין סתירה בין הגמרא בברכות ד. לגמרא יבמות סב. שלשה דברים עשה משה מדעתו וזה מכמה טעמים -

א) ביבמות סב. מדובר בשלשה מעשים שמשה רבינו עשה לשנות את ההלכה כי לפרוש מן האשה פירושו למנוע ממנה מצות עונה שזו מצוה דאורייתא, ולשבור הלוחות הוא ודאי ביזיון גדול לספר תורה, וכשהוסיף יום אחד מדעתו בזה הפריש את הבעלים מנשותיהם ליום נוסף וגרם ביטול פרו ורבו מכל עם ישראל ליום אחד, מה שאין כן כשמשה אמר כחצות במקום בחצות הוא רק שינה בדיבור ולא עשה מעשה.

ב) מה שמשה אמר כחצות במקום כחצות עשה מסברא כדי שלא יאמרו האיצטגנינים שמשה טעה, והרי לפעמים מותר לשנות בדיבור, עיין בבא מציעא סוף כג: בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במילייהו במסכת ובפוריא ובאושפיזא. ובתוספות שם ד"ה בפוריא כתבו שמותר לשנות כדי שלא יתגנה וזה דומה למה שכתוב בברכות ד. שכדי שלא תתבדה ותאחז מותר לשנות.

ג) ובאמת נראה שמה שמשה אמר בכלל אינו נקרא שינוי בדיבור כי אדרבה הטעות והשינוי מן האמת זה מצד האיצטגנינים כי בודאי הקב"ה הכה את הבכורות ממש בחצי הלילה אבל אולי הם יטעו ויגידו בשקר שאינו חצות הלילה ממש. א"כ אם משה יגיד בחצות זה דבר שהמצרים בכלל לא יכולים להבין, משא"כ אם אומר כחצות הרי מדבר כלשונם שאינם יודעים לכוין השעה בדיוק.

ד) בסיכום במה שמשה אמר כחצות עשה דבר של פיקחות ואולי גם אדם שאינו בדרגה של משה היה יכול לעשות כזה דבר מה שאין כן שלשת הדברים שמשה עשה מדעתו ביבמות סב. זה ודאי היה צריך רוח הקודש, ורק משה ידע לעשות זה.

כל טוב

דוד בלום