בסוף שבועות יש מח' רב ושמואל במקרים שהמשנה מונה שהוא פטור משום שבועת הפקדון האם מ"מ חייב משום שבועת ביטוי, ורב מחייב, וכן הלכה. אבל לא מצאתי מפורש מה הדין במקרים שהנשבע כן חייב משום שבועת הפקדון, האם לרב הוא חייב גם עולה ויורד משום שבועת ביטוי? בגמ' לעיל (כה:) כתוב שהתורה מיעטה שאין מחייבין אדם גם שבועת העדות וגם שבועת ביטוי, מדכת' גבי עולה ויורד "לאחת מהם", אבל לא מצאתי סיבה שלא יתחייב גם אשם גזילות וגם חטאת משום ביטוי. מאוד משמע מהרמב"ם ומכל מיני מפרשים שא"א לחייבו שנים (אשם וחטאת) בכגון זה, אבל לא ראיתי במפורש. (ובהחלט יכול להיות שלא עיינתי מספיק)
בלינדר, ביתר עילית ישראל
שלום וברכה
נ"ל שפשטות דברי הרמב"ם (שבועות ז,ח) מורה שהנשבע שבועת הפיקדון לשקר אינו לוקה כלל, גם לא משום שבועת ביטוי. ובספר מעשה רוקח שם נסתפק בזה ונוטה לומר שכיון שלמדנו שבועת הפקדון משבועת העדות, כמו שבשבה"ע פטור משום שבועת ביטוי, כך גם בשבועת הפיקדון. (ולכאורה מסתבר שכן הדין אף בלא הטעם שכתב, אלא משום ששבועת הפיקדון יצאה לידון בדבר החדש).
ובמנחת חינוך (רכו) צידד, עפי"ד החינוך שם, לחלק בין מושבע מפי אחרים, שפטור משום שבועת ביטוי, לבין נשבע מעצמו, שחייב. ונשאר ב'צ"ע'.
בברכה. יוסי בן ארזה