מה. תוד"ה אלוהיהם. והק' ר"ת לפירוש זה דכיון דלא מיקרי ע"כ ותקרובתן מותרת, א"כ אמאי יענשו עובדיהם סייף, הא אין זה עובד אלהים אחרים. ומבואר דלדעת ר"ת בעינן לעבוד לדבר המיקרי אלהות, וא"כ צ"ל דבכל איסור עבודה זרה, שם אלהותה וחיוב מיתת העובד אותה באין כאחת, שהרי לפני שעבד אותה לא נקראת אלהות, וע"י עבודתו הוא שנעשה לאלוה, ומכל מקום חייב, ופשוט. ואף לדעת רש"י ודעימיה הוא כן לגבי תקרובת, שהשוחט לצורה וכהנה, התקרובת נאסר מחמת היותו תקרובת ע"ז, ואין הדבר נקרא ע"ז אלא ע"י שחיטתו, ושניהם באין כא'.
והנה לדעת ר"ת שאינו חייב עד שיעובד לדבר המיקרי אלהות, יל"ע בעובד דבר שאינו שלו, שאין בידו להקצהו לעבודת כוכבים, ונמצא שאינו אלוה, וא"כ אמאי חייב.
הלא גם העובד להר תקרובתו אסורה אף שההר אינו שלו.
יוסי בן ארזה
רבינו תם הקשה ארש"י שהעובד את ההרים אמור להיות פטור, מכיון שלשיטת רש"י ההרים אינם קרוים עבודה זרה
לפי הנחה זו יש להקשות דכל העובד בהמת חבירו - שגם כן לא מיקריא ע"ז - לא יהיה חייב?
אבל ר"ת עצמו אינו סובר כן, אלא מזה הוא מכריח שגם ההרים בכלל ע"ז, וה"ה דבר שאינו שלו.
אם שאלתך היא לפי קושיית ר"ת על רש"י, ולא על ר"ת עצמו - שמא אין הכי נמי, שלפרש"י היה בדין שלא יתחייב גם בזה (אבל באמת אין הדין כן, אלא שכך צריך לצאת לפרש"י, וזו קושית התוס').
יוסי בן ארזה