1.
אברהם יוסף שווארץ שואל:
ד: תוד"ה רגע כמימרא. תדע שהיה רוצה להאריך. צ"ע דהיינו דוקא לאחר שלא זעם הקב"ה, וממילא ניסה לקקלם באופן שכזה, וכמו שמצינו אפס קצהו נראה וכולו לא תראה, אבל אם היה הקב"ה זועם, אולי היה מקקלם באופן אחרת.
2.
הכולל משיב:
תוס' הבינו שאין מסתבר לומר ששינה את תוכניותיו הראשונות בגלל שלא מצא שעת כעס, דהא סו"ס הא קמן שניסה לקלל אף שלא בשעת כעס, א"כ גם כחשב שיוכל לתפוס הרגע, אין סיבה לומר שלא יקלל כמו שקילל בסוף.
ואמנם ייתכן שאין זו ראיה מכרחת, וכמו שכתבת, אבל יותר מסתבר לתוס' שלא היה כאן שינוי ממה שבלבו.
יוסי בן ארזה