כו: מתיבי מוציא שפתיך תשמור
לא נתבאר, דהרי שמואל איירי לגבי שבועה, משא"כ הכא איירי לגבי הקדשה והפרשה שהוא ביסוד שינוי בהחפץ, ואף שלגבי אמירתו לגבוה חלה אפילו במחשבה, והחפץ נעשית לגבוה, או הוקדש בקדושת תרומה, מהיכי תיתי שמחשבה פועל איסורי גברא, שיאסר מי שעשה שבועה על במחשבה.
התורה ניתנה לידרש בבנין אב, שהוא ממידות שהתורה נדרשת. על כן ילפינן שבועה מנדר ונדבה כל שאין פירכא של קולא וחומרא (אילולא דחולין מקדשים לא ילפינן), והחילוק בין חפצא לגברא אינו פירכא.
יוסי בן ארזה
בודאי ניתנה תורה לידרש בבנין אב, ואילמי הפירכא של חולין מקדשים אולי היה אפשר למילף שבאותה אופן שאמירה או מחשבה נחשבין קנין לגבי הקדש כמו כן יחשבו קנין להדיוט, וכהנה.
אמנם מה עניניה ללמוד וקנין והקדשה לאיסורים?
מניין ההנחה שאי אפשר ללמוד שבועה מהקדש או תרומה שכשם שאלו חלים במחשבה כך שבועה? באופן עקרוני אפשר להשוות כל דבר לכל דבר אם אין פירכא.
רק איסורא מממונא לא ילפינן, אבל הקדש ותרומה נחשבים כאיסורא, גם אם פתיך בהם צד ממון.
יוסי בן ארזה