כב. אמר רב פנחס שאני שבועות הואיל ולוקין לקרבנותיהם, וברש"י ותוס'
לא נתבאר, דהרי עיקר החילוק לקרבנות נובע מזה שאכן דנים כל שבועה בנפרד, דכאשמר שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין כוונתו הוא בעצם לחלק
מרש"י משמע שגם כאן מדובר כשנשבע 'שלא אוכל מזו ומזו' והרי זה כשתי שבועות, כמו 'פת חטים ופת שעורים', אבל 'שלא אוכל משתיהן' מצטרפות (עפ"י רמב"ן ור"ן). וברמב"ם (שבועות ד,ה-ח) מבואר שמדובר שייתר בלשונו יתור המורה שחייב עצמו בשבועה על כל אחד ואחד, רק אז אין מצטרפים. וע"ע שיטה שלישית בר"י בן מגאש וברמב"ן.
יוסי בן ארזה
שאלתי היתה על פי דעת רש"י, שהיא אכן שני שבועות, ועל זה שאלתי מכיון שהיא שני שבועות א"כ למה צריך קרא לחלק, ומה ההבדל בעצם בין שבועה לקונם - דהרי גם בקונם שני קונמות בודאי אין מצטרפין, ולא נתבאר כוונת הגמרא
על השאלה למה צריך קרא - נראה דקמ"ל קרא זה גופא שיש להחשיבן כשבועות נפרדות לחייב חטאת על כאו"א, אף שהכליל הכול במלת 'שבועה' אחת.
ובקונמות דמשום מעילה קאתינן עלה, אין משמעות לחילוק קונמות, כי המעילות מצטרפות יחד לחיוב אחד, וממילא לא נתחדש להחשיבן כקונמות נפרדים.
יוסי בן ארזה