שלום וברכה,

סבא שלי, רבי יעקב פריימאן שההדיר את הספר לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן, כתב בסוף הספר תחת רשימת תיקונים: חסרון להימנות, שר״ת ד״ך, הם ׳דוכתיה כאן׳, והכוונה להערה שהוסיפו אחר כתיבת כתב יד הספר וכדומה, או שנשמט משהו בשגגה, והוא כמו * בימינו או סימון להערת שוליים.

יש ת״ח חוקר שאני מכיר קצת - הרב מרדכי וינטרויב, שכתב מאמר שלם על הסימון הזה. עד כמה שידוע לי, המאמר פורסם באנגלית. הנה כמה קטעים שהוא עצמו כתב בעברית מתוך המאמר:

הסימן 'דך' משמש, בדרך כלל, כדי להפנות להשלמת השמטה בטקסט שנרשמה בשוליים העליונים או התחתונים. בדרך כלל הוא מופיע בפני עצמו ללא הערה נוספת (כמו 'למעלה' או 'למטה') והוא מופיע, לרוב, הן בשוליים הצדיים ממול השורה בה יש את ההשמטה והן לפני ההשלמה שבשוליים.

בחלק מן המקרים מפנה ה'דך' להערה שאינה השמטה. הדבר נפוץ במיוחד באשכנז שם נפוצה תופעה של הוספות בשוליים מחיבורים שונים הקשורות לנושא של החיבור המקורי. פעם אחת מצאתי 'דך' המשרשר הערה מדף לדף, ופעם אחת הוא בא לציין חסרון בטקסט. ה'דך' מפנה במקרים לא מעטים לשוליים הצדיים, בדרך כלל במקרה שאין לה מקום להיכתב מול השורה שבה ההשמטה.

פעמים נמצא לצד ה'דך' ציון למיקום של ההפניה, כמו 'למעלה' 'למטה' ואף הפניה לדף אחר בכתב-היד. בדומה לכך, יש שהוסיפו ליד ה'דך' עיגול מזונב (signe de renvoi) המפנה לכיוון שבו נמצאת ההערה. במקרה אחד הבחינו בין שתי הפניות 'דך' שהופיעו באותו עמוד באמצעות ציון סוג ההערה.

'דך' ההפניה מופיע לעתים בין השורות ולא בשולים שממול השורה. שימוש זה מתועד כבר במקרות הקדומים ביותר שבידינו. לעתים אין מסמנים 'דך' בהערה, אבל נדירים הם המקרים שמסמנים בהם 'דך' בהערה ואין בהם 'דך' בהפניה.

ה'דך' מופיע לפעמים עם סימון גרשיים מעל המילה ופעמים ללא גרשיים. רוב המקורות הקדומים מן המאה העשירית והאחת-עשרה אינם מסמנים גרשיים. פעמים יש עיטור מעל ה'דך' שאינו גרשיים, והדבר מעלה ספק אם גם במקום שסומנו גרשיים שמא אינו אלא עיטור בלבד.

שימוש חריג ב'דך' קיים בכמה מקורות ובהם הוא בא לציין שינוי סדר בטקסט. הקשר של שימוש זה לשימוש הרווח קרוב ממה שנראה, הן זה והן זה מפנים לקטע טקסט שאינו במקום - בשוליים או במקום אחר בטקסט - ומציינים את מיקומו הנכון.

הסימן אינו מוגבל לסוגות והוא קיים בספרי-תורה, בכתבי-יד של המקרא, ספרות חז"ל, ספרות גאונים, פרשנות המקרא, פרשנות התלמוד, הלכה, שו"ת, ספרות מנהגים, מוסר, בלשנות ודקדוק, מסורה, תפילה, פיוט ופרשנותו, עברונות, ספרי מדע ומסמכים דוקומנטריים.

ה'דך' מופיע בכתבי-יד מן המאה העשירית ועד למאה השמונה-עשרה. כמו כן, נוכל למצוא את ה'דך' כמעט בכל אזור גיאוגרפי. לפי הממצאים שבידי ה'דך' נפוץ במיוחד באשכנז, אבל ספק אם נוכל להסיק משהו מכך, שכן עצם זה שהסימן נמצא בכתבי-יד אשכנזיים יצר מוטיבציה לחיפוש בכתבי-יד אשכנזיים כך שהתהליך הזין את עצמו. ייתכן גם שהעובדה שכתבי-יד אשכנזיים מרבים בהערות בגיליונות היא הגורם לריבוי 'דך' בכתבי-יד אלו.

אי הכרות עם הסימן בעת החדשה גרמה לכך שמהדירים ומעתיקים מאוחרים שיבשו את הסימן או השמיטוהו לחלוטין. פעמים השמיטו רק אחת מהפניות ה'דך' - זו שבהפניה או זו שבהערה.

שימושים מחודשים ב'דך' עשה מעתיקו של כתב-יד אסקוריאל G-I-3. הוא משתמש לעתים במספר הפניות 'דך' כדי להפנות להערה אחת. מאחר ויש לו הערות רבות בשוליים הוא החל להשתמש בסימנים אחרים המתחילים כולם באות ד וזאת, כנראה, כדי לדמותם ל'דך'. ניתן לתאר את דרכו כך: בתחילה השתמש בעיקר ב'דך', גם כשיש כמה הפניות בעמוד. לאחר מכן התחיל להבחין ביניהן - 'דפ' 'דת' 'דא' 'דר' 'דק' 'דש'. בדף 35ב הוא עובר לסדר אלפביתי - 'דא' 'דב' 'דג' 'דד' 'דה', ובדף 38א מתחילות הפניות א״ב בלי ד (לא תמיד כסדרן). הפניות א״ב ממשיכות לכל אורך כתב-היד, אך פה ושם מופיעים גם 'דך' 'דפ' 'דת' 'דף' 'דל', בעיקר בשוליים התחתונים והעליונים, אך לא רק.

דוגמה מעניינת קיימת בתוספות זבחים קה ע"א ד"ה פרים, בסוף הדיבור מופיעה הערה קצרה החתומה "ברוך ד"ך". לדעת אורבך (א"א אורבך, בעלי התוספות, מהדורה רביעית מורחבת, ירושלים תש"מ, עמ' 661 וראה שם הע' 1 בו הוא מציין לציון ד"ך, אבל אינו מסביר את משמעותו) מחבר תוספות זבחים הוא רבי ברוך בן רבי יצחק מחברו של ספר התרומה והחתימה 'ברוך' היא שלו. אהרן גבאי, לעומת זאת, סבור שמדובר בתוספות שאנץ שעליהן נוספו מספר הערות קצרות בחתימת 'ברוך' שאיננו יודעים מיהו והוא יכול להיות ר' ברוך ב"ר רבי יצחק כמו כל חכם אחר.

לא רחוק הוא שההערה שבדף קה כללה הפניית 'דך'. אלא שלכאורה היה על ה'דך' להופיע בתחילת ההערה ולא בחתימתה. אמנם קיימים מקרים של 'דך' המופיע בסיום ההערה (וטיקן 32, דף 51א; סנקט פטרבורג, I 210, דף 35ב והשווה גם כ"י פירנצה 7, עמ' LV בו נרשם 'דך' לצד שמאל של ההערה שבשוליים העליונים. במקרה של הערה קצרה יכול ה'דך' להתפרש בקלות כשייך לסוף ההערה), אבל הפתרון עשוי להיות פשוט יותר - ניתן להציע כי בכתב-היד הופיעה הערה מיד לאחר ההערה החתומה בשם ברוך ואותה הערה נפתחה בסימן 'דך'. המדפיס בונציה, או שמא אף מעתיק מוקדם יותר, שייך את הסימן 'דך' לסיום ההערה הקודמת.

יישר כח.

אני רק אעיר, שרק במקום הזה יש את הר״ת האלו יחד עם שמו של רבינו ברוך. לכן קשה לומר שבדיוק פה הוא חתם ככהן או כדך ונכלם.

בפרט שכפי שכתבתי, הסימון ׳דך׳ מופיע בכמה וכמה כתבי יד, ובעל דק״ס וחוקרים נוספים כבר השתכנעו שמדובר על סימון לתוספת או הערה שהתווספה לאחר כתיבת הכת״י.

אבל בכל מקרה, תודה רבה על השיתוף.

כל טוב,

אהרן שטיינר