שלום וברכה,

יישר כח על השאלות המצויינות.

א) אכן מרש״י נראה שחצר פחותה מד׳ על ד׳ אינה ראויה לזילוף כלל, אך ברשב״א כתב שהיא ראויה לזילוף אלא ששופכים פחות מים, וכעין זה כתב הריטב״א שהגזירה היא במקרה שהאדם כן מכוון לזילוף, ואפילו בכה״ג אסור משום גזירה. אך אם ממש מתכוין לשפוך לרה״ר לכאורה יהיה אסור אף ללא הגזירה.

ב) אני מקוה שאני מבין את שאלתך נכון. לענ״ד נראה שהבעיה של מראית העין היא שהרואים יבואו להקל ולשפוך ישירות לרה״ר. וכ״נ מדברי רבינו פרץ כאן. וגם להלן בגזירה שמא יאמרו צינורו מקלח, נראה לי גם שיבואו להתיר כמו שזה התיר שצינורו יקלח.

ג) לאו דווקא. יתכן שחנניא אוסר דווקא גג משום שרמת הבליעה בגג היא כל כך פחותה, שיש לגזור שיתירו לשפוך ישירות לרה״ר. וכן משמע מדברי החזו״א (סי׳ ק״ג סק״ה) שחכמים חולקים רק בגג משום שבגג בכל זאת יש קצת בליעה, אך בחצר מרוצפת שאין בליעה כלל, הם מסכימים. למדתי מכך שהנושא של חנניא הוא רק בגלל רמת הבליעה, אבל ישירות לביב או לחצר, הוא לא אומר את דעתו להדיא, ולא ידענו אם הוא סובר כחכמים או ראב״י ממה שנתבאר לפנינו בגמרא.

ד) לא לגמרי הבנתי מניין אתה למד את החלוקה הזו. שהרי בעוקה בימות הגשמים, הגמרא מבארת לשני הטעמים מדוע אין לחשוש. אם משום הוצאת המים מחצירו, חצירו כבר מקולקלת, ואם משום גזירה של הרואין, אין לחשוש כי יחשבו שהם מי גשמים, וא״כ רואים ששני הטעמים קשורים לחצר עם עוקה, ומצד שני, בתחילת העמוד נראה שבחצר שאין בה דע״ד ללא עוקה, יש גזירת הרואין וכמו שדיברנו בשאלתך הראשונה. אשמח שתבאר יותר את כוונתך!