א) רש"י רצה ללמד שעיקר הסוגיא כאן היא לבאר שיש דיחוי בדבר קדושה וזה הטעם שבדם קדשים אם נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל משום שבקדשים יש דיחוי (והרי כאן קיימינן במס' זבחים שעיקרו לבאר דיני קדשים). וזה נאמר בשם רבי יוחנן שהוא אמורא קדום, ורק בסוף הסוגיא רב פפא מוסיף שאע"פ שרבי יוחנן לימד שיש דיחוי בקדשים מ"מ בחולין אינו כן. ומ"מ זה ידיעה קצת צדדית כי אין עיקר עיסקנו כאן בדיני כיסוי הדם, לכן רש"י מסיים שאע"פ שבחולין יש דיחוי מ"מ לענין סוגיין חשוב לנו לדעת שבקדשים אין דיחוי שלכן הובאה מימרא של ר' יוחנן כאן.

ב) אמנם בחולין פז: עיקר הטעם שהובא ענין זה הוא משום דינא דרב פפא לגבי כיסוי הדם שהרי שם הוי פרק כיסוי הדם. לכן עיקר הענין שם הוא ללמד שבכיסוי הדם אין דיחוי רק שהוזקקנו להביא את המשנה בזבחים כי זה מקור הענין של דיחוי, ושם הביאו כל סוגיא זו כדי להגיע למימרא דרב פפא בסוף. לכן רש"י שם מסיים דבריו שאין תורת דיחוי אצל מצות כי הכל הולך אחר החיתום כי שם עיקר הענין ללמד שאין דיחוי במצות, משא"כ במס' זבחים עיקר הענין ללמד שיש דיחוי בקדשים.