א) זו באמת הערה חזקה וחשובה אמנם לפום ריהטא לכאו' לפי פשוטו כאן אולי כונת רש"י שאצל דם בהמה רק בעינן תנאי "אם היה דם הזבח ניכר" אם החולין רבין עליו משא"כ אם הרוב (או מחצה על מחצה) דם קדשים אזי אפילו אם אין דם הקדשים ניכר [וזה אולי יכול להיות אם הטבע של בהמת קדשים זו הוא להיות צבע דמה קלוש מאד ואילו דם בהמת החולין בטבע חזק מאד בצבע] מ"מ אזלינן בתר רובא וכשר לזריקה.

ב) וכן לכאו' צ"ל ברש"י חולין סוף פז. אצל נתערב דם כיסוי בדם בהמה דלאו בר כיסוי דרק בעינן שדם הכיסוי ניכר בתערובת אם רובו דם בהמה כמ"ש רש"י שם, משא"כ אם מחצה על מחצה דם כיסוי וכ"ש רובו דם כיסוי בזה חייב בכיסוי אפילו אם הטבע של דם הכיסוי שצבעו חלש מאד ולא ניכר בצבע החזק של דם הבהמה.

ג) ואולי יש לבאר זה ע"פ חי' חת"ס חולין סוף פז. סוד"ה דם (ע"פ תוס' סוטה טז: ד"ה מביא [השני]), וז"ל, ש"מ חזותא ורובא שניהם שוים שמראהו דם ורובו מים לא זה בטל בזה ולא זה בזה, ועדיין צ"ע, ע"כ בחת"ס. ומשמע שגם חזותא וגם רובא דאורייתא ובכל אחד מהם לבד הדם כשר לזריקה.

ד) אמנם אולי י"ל שכל זה אם נתערב דם בדם אפילו דם חולין בדם קדשים או דם כיסוי בדם דלאו בר כיסוי, משא"כ אם נתערב יין בדם הדין שונה. וזה אולי אפשר לבאר ע"פ הר"ן נדרים נב. שהסביר למה מין במינו לא בטיל לר' יהודה, וז"ל, שכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזקו, ע"כ. ואע"פ שרבנן לא ס"ל סברא זו מ"מ אולי י"ל דבחזותא מודו רבנן לר' יהודה. ולפ"ז אם דם נתערב בדם לא שייך ביטול בחזותא, משא"כ אם יין נתערב בדם אם לא היה ניכר הדם אם היה היין מים בזה לא היה עוזר שיש רוב דם והדם פסול לזריקה, וזה ההבדל בין יין לדם ומבואר למה רש"י לא כתב "אע"פ שהיין רבין עליו" וצ"ע.

ה) ובאמת כל הנ"ל היא השערה בעלמא ועדיין צ"ע בשאלה חשובה זו.

ראיתי בשפת אמת במשנה שכתב שהדם לא נתבטל ביין א"כ ס"ל שמ"ש רש"י אע"פ שהחולין רבין עליו ה"ה שהיה יכול לכתוב אע"פ שהיין רבה עליו, אמנם צ"ע כי בשתי מקומות ברש"י לא משמע כן כמ"ש כתר"ה שליט"א.

תירוץ על קושית שפת אמת על פי דיוקו של כתר"ה שליט"א-

א) הנה אח"כ בשפ"א (בד"ה בגמ' נתערב) הביא מתנ' דנתערב ביין רואין כאילו הם מים, והקשה השפ"א מה הסברא בזה כיון שהדם בטל ברוב כי ביין דאינו ניכר למה נאמר רואין כאילו הם מים, ועיי"ש שבסוף נשאר בצ"ע. והנה השפ"א לשיטתו במשנה כמו שהבאנו לעיל שגם ביין אמרינן שהדם לא בטל אפילו ברוב יין מכיון שאילו היין היה מים היה ניכר הדם במים. אמנם אם נדייק ברש"י שהדין שאין הדם בטל ברוב רק נאמר אצל נתערב ברוב דם חולין אבל לא בנתערב ביין (שהרי בשתי מקומות בש"ס לא הזכיר רש"י נתערב ברוב יין), א"כ מיושבת קושית השפ"א.

ב) והטעם לחלק בין יין לבין דם חולין לענין זה דהנה בדם כל החפצא הוא שהוא אדום עי' שבת קח. מנין לדם שהוא אדום וגו' ועי' נדה יט. שרק דם אדום טמא באשה, וא"כ אם יש רוב יין כבר אין אדמימות של דם בתערובת כי האדמימות של היין גברה על הדם ונפקע ממנו שם דם, משא"כ דם קדשים שנתערב בדם חולין הרי מראה אדום ודאי יש, רק השאלה אם יש כאן דם קדשים. לכן אמרינן שרואין את דם חולין כאילו הוא מים ואם היה דם הזבח ניכר כשר ואע"פ שרוב הדם חולין, מ"מ יש עדיין חזותא של דם קדשים.