מ: א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן במקומו של רבי מאיר היו עובדין אותה פעם אחת בשנה, ור' מאיר דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חייש למיעוטא לא גזר שאר מקומות או אותו מקום. עי' ברמב"ן ופריק רב יצחק בר יוסף דבמקומו של ר"מ ראה אותם עובדים והוא חושש לסתם כל העולם, ולדידיה המוציא צלמים בדרך חושש לאותן מקומות, וכן עיר שאין מנהג שלהם ידוע חושש לכל הצלמים שמא כמנהג מקומו הן עושין, הילכך, כיון דרובא דעלמא אסור ליה מדינא, אפילו במקום שאין נעבדין גזר שאר מקומות אטו אותן מקום.
ובר"ן הביא דבריו, והק' עליה דהכא איירי ברובא דאיתא לקמן, דאפי' ר"מ מודה, עיי"ש. ויל"ע מדבריו, אי קסבר דכה"ג נחשב רובא דאיתא קמן, א"כ הויא ליה לאקשויי דכה"ג נחשב לקבוע, ולא אזלינן בתר רובא כלל, אפי' לרבנן, ולא שר"מ מודה דאזלינן בתר רובא כי הך.
נראה שאין כוונת הר"ן שהוא מדין כל דפריש מרובא פריש, אלא שהמיעוט בטל ברוב לענין זה שאין לחוש לסתם מקומות שמא הם מהמיעוט, וכמו בדיינים שדעת המיעוט בטלה ברוב דעות. וכן משמע בלשונו דנקט שהמיעוט 'בטל' ברוב המקומות. דכיון שהרוב קיים קמן יש לנו לבטל המיעוט לענין זה דלא נחוש על כל מקום שהוא מן המיעוט.
יוסי בן ארזה