1.
אברהם יוסף שווארץ שואל:
הנה מצינו בסנהדרין מ' שכדי לקיים עונש צריך שיתיר עצמו למיתה
ויל"ע משני אופנים שמצינו שעונשים אף על פי שבשעת העבירה הנידון התעקש שאינו עובר עבירה, א', בעדים זוממים, שבשעת עדותן מעידין לפני בית דין שדבריהם אמת, ואעפ"כ ס"ד בכתובות לג שמתרין אותן, ולכאורה אי אפשר להם להתיר עצמם למיתה, וכן במי שנשבע, ואמר שלא נשבע, שמתרין אותו ועונשין אותו, אבל לפי דבריו הרי לא נשבע, ולכאורה אינו מתיר עצמו למיתה
2.
הכולל משיב:
כבר עמד על הקושיא מעדים זוממים התומים בסי' ל"ח סק"ו. עי"ש כמה דרכים.
האם יש ראיה שהמתיר עצמו למיתה הוא דווקא כשאומר שהוא באמת חייב מיתה בוודאי או שמא אפילו באומר יודע אני שלפי דבריכם זה עונשי והריני מוכן לקבלו די בכך להיחשב קבלת התראה, שלא יוכל אח"כ לומר לא ידעתי.
יוסי בן ארזה