א) צ"ב אמאי אפשר להוסיף ביו"ט יוה"כ וש"ק, משא"כ בשאר ימים ומאי שאני דלקמן כג. מצאנו סברת ר"י (לתנא קמא) דאין מוסיפין עלהן ולפ"ז אין חילוק בימים. ומובן שבחול מכיון דכבר לא רצו לתת יותר מג' משום ביטול מלאכה יש סברא חזקה שלא להוסיף. ואולי בר"ח וחוה"מ אפ"ל כיו"ב דאינו איסור מלאכה גמור (עי' כב: תד"ה ושאין בהן ביטול מלאכה כגון ר"ח קורין ד' גבי ר"ח, וגבי חוה"מ דין רוח דמותר לעשות כמה כיתות של מלאכות כמו בענין של הפסד, צורכי רבים וכיו"ב כדמצאנו בכמה דוכתין) ושייך אותו טעם. אולם אינו ברור הטעם גבי שאר הימים דמותר להוסיף על מנין העולין, ואולי דאסור במלאכה אבל ממ"נ מכיון דמ"מ טוב למהר לצאת (כג. ויוה"כ שאני משום צורך היום שייך להיות שם כולי יומא) וצ"ב דמה טעם שישנה משאר הימים דאולי אמרו בדוקא.

ב) ועוד רציתי לברר דבפשטות כונת מוסיפין זוהי לחלק הפרשה ליותר חלקין ולא לחזור על אותו חלק כמו שעתה עושין הרבה, ואע"פ שיש להם ע"מ לסמוך רציתי לדעת אם הי' מנהג כיו"ב בזמן הגמ' וא"כ האם היו מתרגמין שוב אותו החלק כל פעם או לאו. שכמ"ה

הקטן אהרן ברכה הי"ו, ק"ק מילאן יע"א, אטליא

(א) ברש"י מגילה כא. ד"ה ואין מוסיפין כתב שבר"ח וחוה"מ גם יש ביטול מלאכה כי מלאכת דבר האבד מותרת ולמד מזה בר"ן יב: בדפי הרי"ף ד"ה מתני' שלרש"י ביו"ט ויוה"כ גם מותר להוסיף שהרי אסורים במלאכה לכן אין לחוש לביטול מלאכה.

אמנם בר"ן כתב גם שאחרים מפרשים שבשבת לבד מוסיפין אבל בשאר ימים (כולל יו"ט ויוה"כ) אין מוסיפין כדי שלא להשוות אותם לשבת שהוא עדיף גם מיו"ט ויוה"כ (כי המחלל שבת חייב מיתת בית דין ואילו המחלל יו"ט עובר בלאו ומחלל יוה"כ חייב כרת שזה יותר קל ממיתת ב"ד) וכתב רמ"א או"ח סי' רפב ס"א שבמדינות אלו נהגו כשיטה השנייה שמובאת בר"ן רק להוסיף בשבת.

בגמ' כג. יש מחלוקת תנאים לפי ר' ישמעאל אם מותר להוסיף קרואים ולא מצאתי הטעם לפי הצד שאסור להוסיף ואולי הוא משום שכיון שלומדים מחמשה רואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך כמבואר שם בגמ' אם כן צריך להיות דוקא חמשה ושבע. על כל פנים אנחנו פוסקים שבודאי בשבת מותר להוסיף וזה משום שמכיון שאין ביטול מלאכה אנחנו סוברים שאין צורך שיהיו דוקא שבעה.

מה שכתב כבודו שהטעם שיש אומרים שביו"ט אסור להוסיף הוא משום שטוב למהר לצאת נראה שזה רק לפי ההוה אמינא של הגמ' שם "לימא ר"ע דאית ליה גברא יתירא" אבל לפי הדיחויי "אפילו תימא רבי ישמעאל דנפיש סידורא דיומא" נראה שיש לומר שאין תלוי זה בזה.

(ב)כתב בבית יוסף או"ח סימן רפב ד"ה ומ"ש רבי' בשם שו"ת ריב"ש שמותר לקרות עולים הרבה אע"פ שקרא זה מה שקרא זה עיי"ש וכן פסק בשו"ע שם ולפי שיטה זו אולי היה מנהג כזה בזמן הגמ' .

צ"ע אם היו מתרגמים אותו חלק כל פעם כי אולי יש לומר שמכיון שכבר תירגמו פעם אחת ידעו כבר מה אמרו. אמנם בברכות ח. כתוב שרבי אבהו יצא בין גברא לגברא ולפי זה אולי יש לומר שצריך לחזור ולתרגם בשביל אלו שלא היו שם כשקראו פעם ראשונה וצ"ע.

כל טוב

דוד בלום