הנה בשבועות יא. לא צריכא שהקדישה לדמי נסכים, וברש"י היינו דמי ריקועי פחים, ויש לתמוה שלכאורה אסור להתפיס תמימים לבדק הבית וכהנה

תמורה ז: נדבה תעשה אותו, אותו תעשה נדבה, ואי אתה עושה תמימים נדבה, מכאן שאסור להתפיס תמימים לבדק הבית

כל מי שמקדיש תמימים לבדק הבית מקדיש אותם לדבר שיאנו רואי ליקרב

הקדש כזה הוא קיום עשה בבעל מום ואיסור עשה בקרבן תמים

עי' מלאכת בצלאל שעמד בזה

אן לי מושג, אבל מהיכי תיתי לדמות זה לנקבה, בפרט כשכל קרבן בפני עצמו יכול ליקרב, אלא שאי אפשר להקריב יותר משני תמידין כל יום?

למה ריקועי פחים שונה מבדק הבית?

במלאכת בצלאל עמד בזה, עיי"ש מה שכתב