שלום וברכה,

אם הבנתי נכון, אני מניח שאתה מתכוון לגמרא בירושלמי ברכות פ״א ה״א.

ראשית, יש לומר, שהגמרא מביאה את הדברים כחשבון על מהלך אדם בינוני ביום אחד, כך שיש כאן בהחלט ממד של חשבון אמיתי, ולא גוזמא בעלמא. מצד שני, הגמרא (בבלי) בפסחים צ״ד ובחגיגה י״ג, אומרת שעובי הרקיע חמש מאות שנה, כך שהסתירה היא שמדובר באיזה סוד או גוזמא.

למען ההגינות יש לציין, שעל השאלות האלו נשתברו מאות קולמוסים, בכל תקופות ההסטוריה. הדעות נחלקו אם ניתן לומר שבזמן חז״ל, ידיעות הטבע היו מוגבלות וכדברי הרמב״ם (מו״נ ח״ב פ״ח) שכתב שדברי חז״ל מבוססים היו על מה שידעו באותו הזמן, אך אם יתברר אחרת, מותר לסבור שחז״ל לא ידעו מספיק במדעים.

הר״ח (פסחים צד. אמצע ד"ה אמר רבה) ובשטמ״ק בשם ר״ת (כתובות יג, ב) חולקים על גישה זו, וסבורים שאין לזוז אות אחת מדברי רז״ל. לשיטה זו יש לעמול ולהבין כיצד למדוד את עומק הקרקע, ומהו בדיוק ׳מהלך 500 שנה׳. ישנם הצעות רבות, חלקם מאולצות וחלקם טובות יותר, אך אני לא מוסמך או בקיא בתכונות הגלגלים.

לגבי קשיחות הרקיע, קשיחות היא כמובן מושג יחסי, והעובדה שהקב״ה יכול ׳להתהלך׳ על חוג שמים, לא מלמדת דבר על כח המשיכה והיכולת של אדם להתהלך כך.