גור אריה: "בית אלוקים" לא נאמר אלא על בית המקדש, וקשה שהוא לא היה בבית המקדש? אלא הכוונה לאמצע השיפוע.

גור אריה: כתוב "ויצא יעקב מבאר שבע [ושם רגלי הסולם], "ויפגע במקום" זה בית המקדש [ושם אמצע הסולם], "וילן שם" בבית אל [ושם ראש הסולם].

גור אריה: כאשר אמצע הסולם כנגד בית המקדש, אז הסולם נתון בשווה בין מקדש שלמעלה ובין מקדש שלמטה, וראוי שיהיה הסולם באמצע בין שניהם כדי לעלות בו ממקדש של מטה למקדש של מעלה, ולרדת מלמעלה למטה.

גור אריה: הסולם מורה שהעולם התחתון קשור לעליון, והסולם לא עמד בשווה [-זקוף, אלא באלכסון] להודיע שהעליונים מדרגתם למעלה מהתחתונים במה שהם נבדלים זה מזה [ולכן אי אפשר לעלות בקו ישר מהתחתונים לעליונים]. רק בית המקדש מתייחס לעליונים והתחתונים בשווה, כי זהו בית וועד לשכינה ושם יבא האדם לעבוד את ה', ולכן בית המקדש הוא תחת אמצע השיפוע כי הסולם הוא ההתחלפות [-מקום המעבר] בין העליונים לתחתונים.

גור אריה: באר שבע הוא המקום המשובח בארץ לקבל את הברכה הראויה לתחתונים, ולכן היו שם בארות (-ברכת התהום), ומשם ראוי להתעלות מלמטה למעלה. בבית אל יש עניין אלוקי ולכן לא שלט שם מלאך המות. בית המקדש כלול מהכל ולכן הוא תחת אמצע הסולם.

גור אריה: במדרש נחלקו האם היו רגלי הסולם בבאר שבע וראשו בבית המקדש, או שעמדו רגליו בבית המקדש וראשו בבית אל, כי התחתונים נבדלים מהעליונים ולא ראוי שיהיה סולם אחד ביניהם, ונחלקו האם ראה יעקב את ההתעלות מהתחתונים עד המקדש שהוא המקום הכלול משתיהם [-מהעליונים והתחתונים], או שראה את ההתעלות מבית המקדש עד תכלית מדרגת העליונים.

גור אריה: כוונתו להקשות שבגמ' (חולין דף צא:) מבואר שלא רק שיפוע הסולם היה כנגד המקדש אלא יעקב עצמו לן בבית המקדש, וכן אמרו בגמ' (פסחים דף פח.) שיעקב קרא לירושלים בית אל, וקשה שיעקב היה בלוז ולא בירושלים ככתוב לקמ' (פסוק יט)? ותירץ רש"י שקפצה ירושלים לשם, ואז קראה יעקב בית אל, ועל זה אמרו "צדיק זה בא לבית מלוני", ולכן אמר יעקב "אין זה כי אם בית אלוקים".

רא"ם: היה זה כדי שיעקב יתפלל בהר המוריה ובית אל ביחד, כי ביהמ"ק הוא מקום מלון ה', ובית אל הוא ראש שיפוע הסולם.

גור אריה: לא יתכן שבית המקדש יקפוץ לאדמת חו"ל הטמאה, ולכן חזר יעקב לבית אל שהוא מקום נכבד מאוד ולשם בא בית המקדש.

גור אריה: אם קפצה לו הארץ עד בית אל, קשה למה לא קפצה לו הארץ עד הר המוריה? ולכן פירש רש"י שהוא הלך עד בית אל, ושם קפץ הר המוריה לקראתו. ¹

גור אריה: באותו זמן הוא התיירא מעשיו והטרוד לא יוכל לכווין בתפילתו. כשהגיע לחרן כבר לא חשש כי עשיו לא ירדוף אלא כשיעור ההליכה עד חרן.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד עמ' קו, ד"ה אפשר עברתי, חולין דף צא:): קפצה ליעקב הארץ והוא הגיע לחרן ביום שיצא, ולכן הוא לא ידע שהוא עבר דרך הר המוריה.

גור אריה: מכיון שהתרגום הוא לא 'דחילא' אלא 'דחילו' יש מקום לפרשו בלשון עבר לרבים- כמה היו יראים מהמקום הזה, ולכן הוכיח רש"י שיש 'שם דבר' בלשון רבים- שם תואר למקום, כמו 'סוכלתנו'. ואין לומר שזה 'שם דבר' בלשון רבים, כי ה"מקום" הוא לשון יחיד. עיי"ש.

גור אריה: כך אמר יעקב- "בית אלוקים" זה המקדש שלמטה, "וזה שער השמים" בית המקדש שלמעלה.