גור אריה: המנין מתחלק למספר הגדול שהוא סכום המספר [-הסך הכללי] ולמספר הקטן שהם הפרטים, ולכן בד"כ יש 'שנה' על המאות ו'שנה' על העשרות והאחדות. כאן יש 'שנה' על העשרות ושנה על האחדות, ומכיוון שאחד בא לדרשה- באו כולם לדרשה.

רמב"ן: חז"ל לא דרשו מהיתור של 'שנה שנה ושנִים' כי דרך הלשון כך לכתוב [-שלא כדברי רש"י], אלא דרשו מ"שני חיי שרה" שכולם שווים לטובה.

רא"ם: אם היה רק יתור של 'שנה שנה ושנִים' הייתי דורש שהפסוק בא לחלק שלא היו שנותיה שוות, ולכן הקיש כתוב "שני חיי שרה". ואם היה כתוב רק "שני חיי שרה" הייתי מבין שהיו שנותיה שוות בבריאות ועושר וכבוד, אבל לא לענין היופי והחטא כי זהו דבר לא טבעי, ולכן כתוב 'שנה שנה ושנִים'. ¹

גור אריה: דרך הכתוב לכתוב 'שנה שנה' [בַמאות בַעשרות ובַאחדות] כאשר הכתוב בא להודיע שניו, ובתחילה הוא חי מאה שנה ואח"כ 30 שנה וכו', אבל כאן זה בא לדרשה, כי מלשון "ויהיו חיי שרה" משמע שהכתוב בא לספר את כל חייה [-לא את משך החיים אלא את הסך הכללי של שנותיה] ולכן לא היה נכון לחלקם אלא לכוללם- 'מאה עשרים ושבע שנים'. ואכן מהיתור של 'שנה' אין משמעות להקיש בת כ' לבת ז', אלא מ"עשרים שנה" למדנו שעשרים שנותיה היו כלל אחד ולא השתנתה בהם, ולכן בת כ' כבת ז', וכן ק' שנותיה היו כלל אחד והיא לא השתנתה בהם ולכן בת ק' כבת כ'. עיי"ש.

רמב"ן: חז"ל לא דרשו מהיתור של 'שנה שנה ושנִים' כי דרך הלשון כך לכתוב, אלא דרשו מ"שני חיי שרה" שכולם שווים לטובה, ואצל אברהם וישמעאל אין מקור לדרוש כך [-בניגוד לדברי רש"י].

רא"ם: לגבי ישמעאל לא כתוב 'שני חיי' ואכן לא הוקשו שנותיו, כי הרשיע ועשה תשובה. אצל אברהם דרשו להשוות שנותיו מהיתור של "ימי שני חיי אברהם".

גור אריה: דרך הכתוב לכתוב 'שנה שנה' [בַּמאות בַּעשרות ובַּאחדות] כי הכתוב בא להודיע שניו, ובתחילה הוא חי מאה שנה ואח"כ 30 שנה וכו', אבל כאן זה בא לדרשה, כי מלשון "ויהיו חיי שרה" משמע שהכתוב בא לספר את כל חייה [-לא את משך החיים אלא את הסך הכללי של שנותיה] ולכן לא היה נכון לחלקם אלא לכוללם- 'מאה עשרים ושבע שנים'. וכן אצל אברהם כתוב "ואלה ימי שני חיי אברהם" או ממה שכתוב "אשר חי", משמע שבא להגיד את כל חייו ולא לחלק בהם.

רא"ם: אין לומר כך, שהרי שרה אמרה "אחרי בלותי הייתה לי עדנה".

רא"ם: אין כוונת הכתוב להקיש לרעה, שהרי בת כ' אינה בת עונשין, והיקַשנו שגם בת מאה הייתה בלא חטא.

גור אריה: אם לא חטאה בדיני שמים שבאים על עבירות קלות, ק"ו שלא חטאה בדיני אדם החמורים.

גור אריה: זה נאמר רק לגבי עונש מיתה, אבל שאר עונשי שמים נהגו קודם מאה.

גור אריה: אחר מאה שנה היצר פוסק. ועוד- בגמ' (יומא דף לח:) אמרו שאם עברו על אדם רוב שנותיו בלא חטא, מובטח שלא יחטא עוד.

גור אריה: לא מדובר על יופי [גשמי] אלא היופי הזה שאינו לפי הטבע [בת כ' כבת ז'] מורה שהיה לה גוף נקי, וזה מורה על שלמות הגוף. ¹

גור אריה: שרה הייתה שלמה בב' חלקיה- היה לה שלמות הגוף ושלמות הנפש, והיופי הזה שאינו לפי הטבע [בת כ' כבת ז'] מורה שהיה לה גוף נקי, ובת ק' כבת כ' מורה שהיה לה את מעלת הנפש. ¹

מהר"ל (נתיבות עולם, נתיב הצדק פ"ב עמ' קל"ט, ד"ה ואמר רבי חייא): מכאן למדו במדרש שכשם שהצדיק תמים כך שנותיו תמימות, והכוונה שכשם שהקו הישר הוא אחד (לעומת הנטיה מהיושר שנעשית בהרבה אופנים) כך הצדיק הוא אחד, ומפני שמידתו אחת ראוי לו שיהיו שנותיו שוות, ולכן אמרו חז"ל שאם יצאו רוב שנותיו בלא חטא, שוב אינו חוטא.