יומא דף סו. א

פסח שאל הקריבו בראשון, מה טעמי המחלוקת בו?

בתקלה מחלוקת רבי ורבנן
תניא חדא - יקרב אח"כ [1] לא חיישינן לתקלה [2] כרבי - דיתכן שיהיה תוך שנתו [3]
תניא אידך - לא יקרב חיישינן לתקלה כרבנן - דלא יתכן שיהיה תוך שנתו

יומא דף סו: א

האם חי נושא את עצמו ואין בו איסור עירוב והוצאה?

כשהנישא בריא - שיכול לישא עצמו כשהנישא חולה - שאין יכול לישא עצמו
לחכמים אין נושא את עצמו ויש בו איסור
לר' נתן נושא עצמו אין נושא עצמו

מדוע החוטאים בעגל מתו בג' מיתות שונות אחת חמורה מהשניה?

סייף במיתה בידי שמים הדורקן [4]
רב
ולוי
חד אמר זיבח וקיטר גפף ונישק שמח בלבו
וחד אמר כשהיו עליו עדים והתראה כשהיו עדים בלא התראה בלא עדים ובלא התראה

-------------------------------------------------

[1] פי', בפסח שני ימכר לטמא או מי שהיה בדרך רחוקה. ואם לא הקריבו בשני יכול להמתין איתו לשנה הבאה - ויקרב לשנה הבאה.

[2] כלומר, אף שהוא טרוד בו כל הזמן להקריבו לא חיישינן שמא יבוא להקריבו שלא בזמנו, אלא סמכינן עליה שישמרנו בטוב עד שיגיע זמן הקרבתו ויקריבנו כדינו.

[3] רבי ס"ל שמונים לשנה בקדשים 365 יום בין אם תהיה שנה פשוטה ובין אם היתה מעוברת, ואם היתה בין פסח לפסח שנה פשוטה והקדישו בתחילה מיד ביום השמיני ללידתו שהוא ראוי לקרבן, הרי שיהיה הכבש הזה עדיין בתוך שנתו של 365 יום של ימות החמה גם בערב פסח שנה הבאה ויהיה כשר להקריב.

[4] שביטנו צבה כמו בסוטה, דכן עשה משה שטחן את העגל וזרה אותו על המים והשקם.

עוד חומר לימוד על הדף