YOMA 53 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

יומא דף נג. א

מדוע הוצרכו שני פסוקים ללמד שנותן בה מעלה עשן?

כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת"
(ויקרא טז:ג)
וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת
(שם:יג)
לרב יוסף שישתמש בעֲלֵה ממעלה עשן שיכול להשתמש אפי' בשורש ממעלה עשן
לאביי שישתמש בשורש ממעלה עשן שיכול להשתמש אפי' בעֲלֵה ממעלה עשן
לרב ששת שנותן מעלה עשן בקטורת דאהל מועד שצריך לתת גם בשל שילה ובית עולמים
לסתמא דגמ' שנותן מעלה עשן בקטורת דיוה"כ בקה"ק שצריך לתת גם בשל כל שאר ימות השנה שבהיכל
רב אשי שמצוה לתת מעלה עשן בקטורת ללמד שאם לא נתן זה מעכב [1]
לרבא שאם לא נתן הוא באזהרה - לאו מלמד שאם לא נתן חייב מיתה

יומא דף נג: א

במה נחלקו ת"ק ור' יהודה במשנתנו?

כמה כני זהב היו בהיכל האם קודם מניח ואח"כ נוטל או להיפך
לתנא קמא שנים קודם מניח ואח"כ נוטל [2]
לר' יהודה אחד קודם נוטל ואח"כ מניח [3]

יומא דף נג: א

לתנאים דלהלן, האם הארון גלה לבבל או נגנז במקומו, ומנין?

מה קרה עמו? מנין?
לר' אליעזר ארון גלה לבבל א) וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת [4] בֵּית ה' (ד"ה ב', לו:י)
ב) וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ [5] (איכה א:ו)
לרשב"י לברייתא ארון גלה לבבל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר (ישעיה לט:ו) [6]
לעולא ארון במקומו גנוז "וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים" וגו'
(מלכים א', ח:ח) [7]
לר' יהודה ארון במקומו נגנז
לחכמים (לקמן נד.) בלשכת דיר העצים כדתנן מעשה בכהן אחד וכו'.

-------------------------------------------------

[1] וביארו התוס' (בד"ה חד) שבאמת אין צורך בזה בשביל יוה"כ, דהרי כתיב ביה "חוקה" וממילא אני יודע לעכב, אלא הכוונה גם על קטורת של כל השנה ללמד שמעכב אם לא נתן בה מעלה עשן.

[2] סדר העבודה כך הוא, לוקח מדם הפר ומזה הזאה אחת למעלה - דהיינו אל מול עובי שפתה המזרחית של הכפורת, ואח"כ היה מזה ז' הזאות למטה, ואין הכוונה שהיה מזה באופן שיגיעו מחצי הכפורת ולמטה, דהרי אין הדמים נוגעים בכפורת, אלא שהיה מזה לכל ח' ההזאות בשורה "כמצליף" היינו כמלקה ברצועה - ועושה אותם בשורה זו תחת זו. ובשעת המנין של שבע ההזאות שלמטה, מזכיר כל פעם את ה"אחת" של מעלה, ולכן אומר בהם "אחת ואחת" "אחת ושתים" וכו'. וכשגמר נותן את מזרק הדם על כן הזהב שבהיכל. ואז היה שוחט את השעיר שעלה עליו הגורל לה', ומזה ממנו כנ"ל. וכשגומר נותן אותו על הכן השני בהיכל, ואח"כ חוזר ונוטל מדם הפר כדי להזות כנגד הפרוכת מבחוץ - דהיינו מצד ההיכל, והיה מזה כפי ההזאות שבפנים. וכשגמר, היה מניח קודם את דם הפר ושוב נוטל את דם השעיר. ואף שבסיפא של המשנה תני בסתמא "נטל דם השעיר והניח דם הפר" - סתמא זו כר' יהודה, אולם לת"ק, עושה כברישא קודם מניח ואח"כ נוטל ולא להיפך.

[3] כיון שלשיטתו היה רק כן אחד, א"כ על כרחך שצריך ליטול בשמאלו את הדם שנמצא על הכן ואח"כ להניח, ובין ברישא כשבא ליטול את דם הפר ולהניח את דם השעיר, מקדים נטילה להנחה, ובין בסיפא כשבא ליטול את דם השעיר ולהניח את דם הפר, מקדים נטילה להנחה.

[4] וזה הארון שהוא כלי חמדה.

[5] ודרשינן "מאי כל הדרה - חדרה", וזה הארון הגנוז בקודש הקדשים שהוא בחדרי חדרים.

[6] היינו לשון דיבור - שהם עשרת הדברות.

[7] לשון הפסוק הוא "וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה", ומזה שכתב "עד היום הזה, מבואר שעדיין הבדים והארון שם במקומם גם עתה אחר החורבן.

עוד חומר לימוד על הדף