YOMA 50 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

יומא דף נ. א

פר יוה"כ האם הוא חטאת ציבור או יחיד או שותפים, ומה דינו באופנים דלהלן?

מה דינו? מת הכה"ג אבד [1] עשה תמורה טהרה [2]
לר' מאיר קרבן יחיד הפר למיתה [3] הפר למיתה ספיקא דר"א [4] צריך לחזר
לר"א
ור"ש
לרב עמרם [5] קרבן ציבור הפר כשר הפר כשר אינו עושה אין צריך
לרבא [6] קרבן שותפים הפר כשר [7] הפר כשר אינו עושה צריך לחזר
לר' יהודה מחלוקת [8] הפר כשר [9] הפר למיתה [10] אינו עושה מחלוקת [11]

יומא דף נ: א

דברים דלהלן מה דינם בזבח (קרבן רגיל) ובתמורה?

ביחיד וצבור דוחה שבת וטומאה עושה תמורה בבעל מום קבוע
בזבח נוהג דוחה [12] עושה אינו חל [13]
בתמורה [14] רק ביחיד אינה דוחה אינה עושה חלה [15]

-------------------------------------------------

[1] והפריש אחר תחתיו והקריב את האחר ושוב נמצא הראשון.

[2] כתבו התוס' (בד"ה ונפקא), דיש למצוא עוד נפ"מ בין אם נאמר שפר כה"ג הוא קרבן השותפים או שהוא קרבן ציבור, דהרי הדין הוא שקרבן יחיד או שותפים צריך לחזר אחר כהנים טהורים אפי' כשרוב הכהנים טמאים - דאף שכל קרבן שקבוע לו זמן דוחה את השבת ואת הטומאה, מ"מ כמה שאפשר לחזר אחר טהורים מחזרים. דרק אם הוא קרבן ציבור ולמ"ד "טומאה הותרה בציבור" - לא צריך לחזר אחר טהורים.

[3] אחת מחמש החטאות המתות היא "חטאת שמתו בעליה", לכך אליבא דר"מ דס"ל שהוא קרבן יחיד ממילא גם פר זה דינו כחטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא, וגם במת הכה"ג הראשון אחר שחיטה אי אפשר להשתמש בדם הפר - שנפסל. ולשיטה זו לא שייכת האיבעיא דלעיל האם "בפר" - ואפי' בדם הפר או לא.

[4] ר' אלעזר הסתפק לדעת ר"מ הסובר דפר יוה"כ קרבן יחיד האם עושה תמורה, וצדדי הספק הן, דאף דכלל הוא ד"המתכפר עושה תמורה" - וכאן מתכפרים איתו כל אחיו הכהנים ומצד זה יהיה חשוב כקרבן ציבור שאין עושים בו תמורה, מ"מ אכתי יש להסתפק שמא כל כפרת הכהנים היא רק מ"קופיא" - ועיקר הכפרה מ"קיבעא" היא רק לכה"ג ולכן יש לומר שהוא עושה תמורה.

[5] וכן נראה דס"ל לאביי בהמשך הסוגיא, שהוכיח מהברייתא דפר כה"ג הוי קרבן ציבור.

[6] רבא ס"ל שאין קוראים לכהנים בשם ציבור, דיבואו לטעות שאם הורו ב"ד לכהנים לעבור על אחת מהמצות ועשו הכהנים על פיהם שיהיו מביאים פר העלם דבר כאחד מהשבטים, דהא קיי"ל דשבט אחד איקרי קהל. וזה אינו, דהרי הכהנים לא איקרו קהל אלא אותן שנטלו נחלה, ולכן אי אפשר לקרוא להם ציבור, אלא שותפים.

[7] בין אם הוא חטאת ציבור או חטאת השותפים הדין שלא נפסל הפר, דכלל הוא ד"אין חטאת ציבור מתה" וה"ה חטאת דשותפין.

[8] פי', נחלקו אביי (ורב עמרם) ורבא גם בשיטת ר' יהודה אם פר כה"ג חשוב קרבן שותפים או קרבן ציבור וכנ"ל.

[9] ביארו התוס' (ד"ה חטאת), שהכלל ד"חטאת ציבור מתה" שייך רק בנתכפרו באחרת, אבל מתו בעליה - לא שייך בציבור דהרי אין ציבור מתים, ואף שמת הכה"ג איכא הכהן שמשמש תחתיו וכל שאר אחיו הכהנים.

[10] דס"ל דחטאת ציבור מתה, וכשאבדה והפריש אחר תחתיה ונתכפר בו, הוא אחד מה' החטאות המתות.

[11] היינו מחלוקת אביי ורבא דלעיל, אם חשוב קרבן ציבור ואין צריך לחזר או שותפים וצריך לחזר.

[12] אם הוא קרבן שקבוע לו זמן.

[13] כלומר, אם קדם הקדשו את מומו, לא חלה קדושת הגוף כלל אלא קדושת דמים, ובפדיונו מותר בגיזה ועבודה.

[14] כתבו התוס' (בד"ה חומר) בתירוצם הראשון, שהברייתא שיירה "טעות" שקדושת הזבח לא חלה בטעות, ואילו תמורה חלה בשוגג כמזיד. ובתירוצם השני כתבו, שלא חשיב אלא מידי שחלה הקדושה רק שבאחד הוא חמור מהשני, משא"כ גבי טעות שבהקדש אינו חל כלל.

[15] ואף שאי אפשר להקריב בעל מום, מ"מ קדושה בקדושת הגוף ואפי' כשתפדה אסורה בגיזה ועבודה.

עוד חומר לימוד על הדף