YOMA 34 - Dedicated in memory of Max (Meir Menachem ben Shlomo ha'Levi) Turkel, by his children Eddie and Lawrence and his wife Jean Turkel/Rafalowicz. Max was a warm and loving husband and father and is missed dearly by his family and friends. His Yahrzeit is 5 Teves.

יומא דף לד. א

האם בזיכין קודמים למוספים, או להיפך, ומדוע?

מה קודם? ומדוע?
לר' ישמעאל מוספים קודמים לבזיכין דכתיב בבזיכין "ביום" - ומשמע לאחר [1]
לר' עקיבא בזיכין קודמים למוספים גמר "חוקה" "חוקה" מחביתין [2]

מתי מקטירים את הקטורת?

בתמיד של שחר בתמיד של בין הערבים
לרבנן דם התמיד, קטורת, מטיב ה' נרות מקטיר אברים, קטורת, ונסכים
לאבא שאול מטיב שתי נרות, קטורת, מקטיר אברים מקטיר אברים, קטורת, ונסכים

יומא דף לד: א

מהיכן לומדים חיוב נסכים לקרבן התמיד, ומה הדין בציבור שהיה להם נסכים רק לאחד מהם?
[תוד"ה רבי].

מהיכן לומדים מה הדין ביש נסכים רק לאחד מהם
לרבנן של שחר מבין הערבים [3] בשל בין הערבים - דלנסכים הוא העיקר
לרבי של בין הערבים משל שחר [4] בשל שחר - דלנסכים הוא העיקר

היה כה"ג זקן או איסטניס לר' יהודה בברייתא מחממים לו עששיות של ברזל,
באיזה אופן מיירי - הא לכאורה יש כאן איסור צירוף?

באיזה אופן מיירי? למה אין כאן איסור צירוף?
לרב ביבי שלא הגיע לשיעור צירוף דאין כאן צירוף דנתקררו מעט
לאביי אפי' בהגיע לצירוף דבר שאין מתכוון מותר [5]

-------------------------------------------------

[1] ד"ביום" משמע בעצומו של יום, ולא קרוב לזמן הבוקר, ומזה נלמד לאחר את הבזיכין שכתוב בהם "ביום" יותר ממוספים.

[2] פי' גבי חביתין כתוב (ויקרא ו:טו) "חָק עוֹלָם לַה' כָּלִיל תָּקְטָר", וגבי בזיכין כתוב (שם כד:ט) "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חָק עוֹלָם". וילפינן מהאי גז"ש דכמו שחביתין קודמים למוספים, כך בזיכין ג"כ קודמים למוספים.

[3] ילפי לה מדכתיב גבי תמיד של בין הערבים (במדבר כח:ז) "וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד", ומזה ילפינן שה"ה בתמיד של שחר שלא כתוב בו נסכים.

[4] כיון דכתיב בפסוק "לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד", ושל שחר נקרא כן, וכדכתיב (שם:ד) "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר".

[5] פירש"י, דאף שר' יהודה גופיה ס"ל שגם "דבר שאינו מתכוון אסור", מ"מ צירוף הוא רק איסור דרבנן, ובאיסור דרבנן בדבר שאין מתכוון לא גזרו. והקשו התוס' (בד"ה הני), דבפרק כירה (שבת מא:) מבואר שאסר ר' יהודה אפי' בדרבנן אליבא דאביי גופיה, ואף שאפשר לתרץ דעששיות דהכא שאינם כלים גריעי ובזה לא גזרו כלל כיון שאין הצירוף עושה בהן גמר מלאכה כלל, מ"מ קשה ממה דמוכח התם (דף מו:) דדוקא ר"ש ס"ל הכי, אבל ר' יהודה ס"ל שבכל דבר שאסור כשהוא מתכוון אפי' מדרבנן כשלא מתכוון ג"כ יש בו איסור. ולכן פירשו שהטעם שהותר כאן הוא "משום שאין שבות במקדש".

עוד חומר לימוד על הדף