יומא דף כג. א

"כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם", באיזה אופן מיירי?

נוקם נוטר
בענין ממון אסור לנקום אסור לנטור
בענין צערא דגופא צריך שלא לנקום בעצמו [1], אלא זוכר לו בלבו,
וכשבא אחד לנקום את נקמתו שותק ולא מוחה בידו [2]

בפייס יש להוציא את האצבע הסמוכה לגודל, הוציא עם האצבע שליש או גודל מה הדין?

האם מותר להוציא שליש - אמה האם מותר להוציא גודל
בבריא אסור אסור ולוקה בפקיע
בחולים ביחידין [3] מותר - אבל אין מונים רק את האצבע אסור ולוקה בפקיע

יומא דף כג: א

האם הוצאת הדשן [4] ותרומת הדשן כשרים בכהנים בעלי מומין?

הוצאת הדשן תרומת הדשן
לחכמים פסולה בבעלי מומין
לר' אליעזר [5] כשרה בבעלי מומין לריש לקיש: כשרה
לר' יוחנן: פסולה

במה נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש בהרמת הדשן?

האם היא נקראת עבודה בכמה בגדים נעשית
לר' יוחנן נקראת עבודה בארבעה בגדים
לריש לקיש אינה עבודה [6] ונעשית אפי' בכתונת ומכנסים בלבד

-------------------------------------------------

[1] וכדאיתא בסוגיין: הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר (שופטים ה:לא) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

[2] ע' יוסף דעת (עמוד רפ"ו) שהביא עוד כמה פירושים בענין זה.

[3] יחידין לפירש"י הם בני אדם היושבים או שוכבים לבדם מחוץ למקום המנין ולכן לא איכפת לן שיוציאו שנים. וע' רש"ש.

[4] מלבד מצות תרומת הדשן בכל יום, דהיינו לחתות במחתה מהדשן המונח על המזבח ולהשימו על רצפת העזרה ממזרח לכבש, כשהיה הדשן רבה על המזבח היו צוברים אותו בתפוח, וכשהיה רבה בתפוח היו מוציאים את הדשן אל מחוץ למחנה, - וזה נקרא הוצאת הדשן.

[5] ר' אליעזר דריש ממה שכתוב (ויקרא ו:ד) "ולבש בגדים אחרים" - דגם אחרים שהם בעלי מומין שפסולים לעבודה, לעבודה זו הם כשרים. ופליג על רבנן שדורשים מ"אחרים" - שילבש להוצאת הדשן בגדי כהונה פחותים ממה שהוא לובש בשעת עבודה.

[6] וכתבו התוס' (בד"ה יש), שבכל אופן ס"ל לת"ק שבעלי מומין פסולים בה, משום דבעל מום חשוב כמו זר ואיך יקרב אל המזבח, ולכן גם לר"א צריך קרא להתיר בבעלי מומין כאן אפי' שאינה עבודה.

עוד חומר לימוד על הדף