יומא דף יד. א

איזה דין ילפינן מקרא (במדבר יט:יט) "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא" - מייתור תיבות "עַל הַטָּמֵא"?

איזה דין? וכיצד?
לר' עקיבא טהור שנפלה עליו הזאה נטמא דדוקא הזה טהור על הטמא,
אולם אם הזה על הטהור - נטמא [1]
לחכמים הזאה שנפלה
על דבר שאינו מקבל טומאה נפסלה [2]
אין דברי הזאה אמורים
אלא בדברים המקבלים טומאה

מה דין המזה הנוגע והנושא?

המזה הנוגע הנושא
מה הדין? טהור טמא -
ואין טעון כיבוס בגדים
טמא - כשיש שיעור הזאה
וטעון כיבוס בגדים

האם הזאה צריכה שיעור - שהוא כדי שיטבול ראשי גבועלין ויזה?

בכלי שמזה ממנו על גב מי שמזים עליו
לחד מ"ד בזבחים (דף פ.) צריך שיעור אין צריך שיעור
למ"ד השני (שם) צריך שיעור צריך שיעור

יומא דף יד: א

היכן וכיצד נותן את שתי המתנות שהן ארבע בעולת התמיד?

מתנה ראשונה מתנה שניה
לסתם תנא דתמיד על קרן מזרחית צפונית על קרן מערבית דרומית
לר' שמעון איש המצפה על קרן מזרחית צפונית על קרן מערבית, ושוב על קרן דרומית [3]

יומא דף יד: א

כיצד יש לישב הסתירה דלהלן, דכאן איתא שקטורת קודמת להטבת הנרות,
ובתמיד, ולקמן, איתא להיפך?

למשנתנו -
קטורת ואח"כ הטבת הנרות
למשנה בתמיד למשנה לקמן
הטבת הנרות ואח"כ קטורת
לר' יוחנן אתיא כר' שמעון איש המצפה אתיא כרבנן -----
לאביי [4] מיירי בהטבת חמש נרות ----- [5] מיירי בהטבת שתי נרות
לרב פפא (לקמן טו.) אתיא כרבנן [6] ----- אתיא כאבא שאול

מה קודם למה קטורת להטבת שתי נרות אחרונות [7] או להיפך?

מה קודם למה
לתנא דמתניתין / ר' שמעון איש המצפה קודם קטורת ואח"כ הטבת שתי נרות
לתנא דמס' תמיד ולאבא שאול הטבת שתי נרות ואח"כ קטורת

-------------------------------------------------

[1] ומבואר בגמ' שהלימוד הוא מייתור התיבות "עַל הַטָּמֵא" - דיש לדייק דוקא על הטמא נטהר, אבל על הטהור להיפך. ואע"ג שאיכא למימר ק"ו, אם על הטמא נטהר על הטהור לא כ"ש שלא יטמא, מ"מ שאני פרה שעליה אמר שלמה (קהלת ז:כג) "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".

[2] וכגון אם נתכוון להזות על האדם והזה על הבהמה, שכיון שהזה על הבהמה שהוא דבר שאינו מקבל טומאה ואינו בר הזאה, הרי שהוא כאילו משתמש במים לצורך מלאכה, ולכך נפסלים המים שבשארית האזוב, ולא יכול לחזור ולהזות במה שנשאר באזוב. אולם אם נתכוון להזות על הבהמה והזה על האדם, שאז נפלה ההזאה על מי ששייך בו טומאה (אולם לא הועילה לטהרו - מכיון שלא נתכוון להזות עליו), לא נפסל השארית שבאזוב וחוזר ומזה.

[3] טעמו ומקורו מבואר לקמן (דף טו.).

[4] והיינו שעושה הפסקה בעבודת הקטורת בין הטבת חמש נרות לבין הטבת שתי נרות. אכן זה מתאים דוקא אליבא דרבנן דס"ל הכי, אולם אבא שאול חולק וס"ל שעושה את ההפסקה בדם התמיד.

[5] כן דייקו התוס' (ד"ה אמר), דמזה שלא אמרה הגמ' אלא אמר אביי, משמע שאביי רק בא ליישב את הקושיא מהמשנה לקמן, ולא בא ליישב את המשנה בתמיד. אלא שהקשו למה לא תירץ כן אביי את המשנה לקמן, וע"ש מה שתירצו.

[6] ומיירי אחר הטבת חמש נרות שעושה קטורת קודם הטבת שתי נרות. והמשנה בתמיד שאמרה שקודם הטבת הנרות ואח"כ הקטורת, היא כאבא שאול, והכוונה שמטיב אפי' את שתי הנרות קודם הקטורת.

[7] אכן אין תנא דס"ל שקטורת קודמת גם להטבת חמש נרות, דודאי הטבת חמש נרות ברישא. רק הנידון האם קטורת היא קודם הטבת שתי נרות (והיא עושה את ההפסקה בין ההטבה הראשונה לשניה), - כסברת רבנן. או קטורת היא אחר הטבת שתי נרות, וההפסקה בין שתי ההטבות נעשית ע"י דם התמיד - כסברת אבא שאול.

עוד חומר לימוד על הדף