יומא דף ו. א

ממה היה עשוי האבנט?

של כהן גדול של כהן הדיוט
בני ר' חייא
ור' יוחנן
חד אמר: אהרן ואח"כ בניו מכלאים צמר ופשתים מכלאים צמר ופשתים [1]
וחד אמר: אהרן ובניו בבת אחת מכלאים צמר ופשתים היה עשוי מפשתן לבד [2]

קנחה עצמה בעד בזמנים דלהלן ונמצא עליו דם, מה דין בעלה ומה דין הטהרות?

דין בעלה דין הטהרות
קנחה מיד - אותיום (או נמצא על שלו) טמא שבעת ימים - כדין בועל נדה אוכלים ומשקים
- טמאים למפרע
מעת לעת
אחר זמן - כדי שתרד מהמטה ותדיח מטמאה אותו מספק
אחר הזמן הזה - "אחר אחר" לרבנן: אינה מטמאה אותו
לר' עקיבא: מטמאה אותו מספק

יומא דף ו: א

חייבי טבילות דלהלן מתי הוא זמן טבילתן?

זב זבה מצורע
מצורעת טמא מת
נדה ויולדת בועל נדה
מתי טובלים? ביום בלילה לר' זירא והברייתא: ביום
לסברת רב שימי מנהרדעא: בלילה

טמאים באב הטומאה דלהלן, האם הם מטמאים במגעם ובמשכם ומושבם, ומה מטמאים?

בנגיעתו במשכבו ומושבו
טמא מת מטמא אדם וכלים אינו מטמא (כשאינו נוגע בהם) [3]
בועל נדה מטמא אדם וכלים מטמא, טומאה קלה לטמא אוכלים ומשקים [4]
זב, זבה, מצורע [5] ונדה מטמאים אדם וכלים מטמא, בטומאה חמורה לטמא אדם וכלים

יומא דף ו: א

מה דין טומאת המת בציבור (כגון להקריב תמידין בכהנים טמאים) באופנים דלהלן?

יש טהורים וטמאים בבית אב כשכל בית אב טמאין [6]
לרב נחמן:
טומאה הותרה בציבור
ללישנא קמא: נעשה בטהורים
לאיכא דאמרי: עושים גם הטמאים [7]
עושים הטמאים
לרב ששת:
טומאה דחויה בציבור [8]
נעשה רק ע"י הטהורים

-------------------------------------------------

[1] פי', המ"ד הזה מיישב מה שבפסוקי הצוואה כתוב לחגור את אהרן ובניו בבת אחת, ואיהו ס"ל כפשטות פסוקי העשייה שכתוב בהם קודם חגירת אהרן ואח"כ חגירת בניו. ומתרץ שבפסוקי הצוואה באו ללמד שאבנטו של כה"ג הוא כאבנטו של כהן הדיוט.

[2] פי', המ"ד הזה מיישב מה שבפסוקי העשייה כתוב קודם חגירת אהרן ואח"כ חגירת בניו, ואיהו ס"ל כפשטות פסוקי הצוואה שכתוב לחגור את אהרן ובניו בבת אחת. ומתרץ שבפסוקי העשייה באו ללמד שאבנטו של כה"ג אינו כאבנטו של כהן הדיוט. וכבר הקשו התוס' (בד"ה אמר), דהפסוקים לפ"ז אינם מכריעים כאף שיטה, דאפשר לפרש כך ואפשר לפרש כך.

[3] במשכב ומושב שנוגע בו - ודאי שמטמאו כדין מגע - ונעשה ראשון לטומאה, וראשון עושה שני לאוכלים ומשקים (אבל לא מטמא אדם וכלים). אמנם משכב ומושב שאינו נוגע בו, כגון שהיו כמה משכבות אחד תחת השני, אינו מטמא.

[4] כלומר, אינם נעשים המשכבות והמושבות כאב הטומאה לטמא אדם וכלים, אלא כראשון לטמא רק אוכלים ומשקים.

[5] אכן רש"י בפסחים פירש שמצורע מטמא משכב ומושב רק בטומאה קלה, אולם כאן חזר בו.

[6] ואם רוצים לעשות בטהרה צריך להביא כהנים מבית אב אחר.

[7] כתבו התוס' (בד"ה אמר), דיתכן לומר בדעת רבא שאף אי נימא דס"ל כרב נחמן דטומאה הותרה בציבור היינו דוקא בקרבן התמיד שכל ישראל מתכפרים בשותפות בקרבן אחד, אולם לגבי פסח שאף שהוא קרבן ציבור - ומשום שכל ישראל עושים אותו ביחד, וזמנו קבוע, מ"מ כיון שאין כל ישראל מתכפרים בקרבן אחד - מהדרינן אחר טהורים, ורק אם אין טהורים כלל - אז עושים אותו בטומאה.

[8] פי', דאין טומאה ניתרת אלא בקושי, אבל כל מה שאנחנו יכולים לחזר לעשות בטהרה עבדינן. אולם בדיעבד אם נעשה בטומאה, או שאין אנו מוצאים כהנים טהורים - נעשה בטומאה דטומאה דחויה בצבור".

עוד חומר לימוד על הדף