תמורה דף כו. א

הרוצה להחיל בבהמה גם תמורת עולה וגם תמורת שלמים בלשונות דלהלן, מה הדין?

תחול זו ואח"כ זו תמורת עולה תמורת שלמים לא תחול זו אא"כ זו (תוס' ד"ה אמר)
תמורת עולה ושלמים
לר' מאיר חל הראשון חל הראשון תרוייהו קדשי לר' יצחק ב"י: תרוייהו קדשי [1]
לחולקים: תפוס לשון ראשון [2]
לר' יוסי חל הראשון תרוייהו קדשי תרוייהו קדשי תרוייהו קדשי

האומר בהמה זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים? [תוד"ה האומר].

מה הדין ומה הטעם
לר' מאיר כולה תקרב עולה תפוס לשון ראשון [3]
לחכמים ולר' יוסי תרעה עד שתסתאב וכו' גם בגמר דבריו אדם נתפס

האומר בהמה זו חציה עולה וחציה חטאת או להיפך, מה דינה?

חציה עולה
חציה חטאת
חציה חטאת
חציה עולה
חציה עולה
חציה שלמים / ולהיפך
לר' מאיר (תפוס לשון ראשון) תקרב עולה תמות [4] תקרב עולה / שלמים
לר' יוסי (שניהם נתפסים) תמות תמות קדושה ואינה קרבה

תמורה דף כו. א

לתנאים דלהלן, מתי אמרינן דפשטה קדושה בכולה ומתי לא? [תוד"ה האומר].

רגלה של זו עולה דבר שהנשמה תלויה בו (לתי' שני) חציה עולה
כר' יהודה לא פשטה תחילת הקדש: פשטה
תמורה: לא פשטה

תמיד
פשטה

לר' מאיר לא פשטה תמיד פשטה
לר' יוסי תמיד פשטה תמיד פשטה

תמורה דף כו: א

האומר בהמה זו חציה עולה וחציה מעשר, או חציה תמורה וחציה מעשר, אליבא דר' יוסי? [תוד"ה אמר].

חציה עולה וחציה מעשר / תמורה חציה מעשר וחציה תמורה
לרש"י: בלא מעביר תחת השבט [5] קרבה עולה תיקו
לתוס': במעביר תחת השבט [6]

האומר על קדשי מזבח או על קדשי בדק הבית לשונות דלהלן האם מהני?

בקדשי מזבח בקדשי בדק הבית
"תחת זו" מהני להתפיס מהני לחלל
"תמורת זו" מהני להתפיס לא אמר כלום
"חליפת זו" מהני להתפיס לא אמר כלום
"מחוללת על זו" לא אמר כלום מהני לחלל
-------------------------------------------------

[1] ביארו תוס' דר' יצחק בר יוסף מבאר שלא נחלקו ר"מ ור' יוסי אם תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון, דא"כ גם באומר תמורת עולה ושלמים היה להם לחלוק, ואילו ריב"י ס"ל שלכו"ע בלשון זו תרוייהו תפסי. ולכך הוא מפרש שמחלוקתם בסברא, האם אמרינן "מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים" - והוא אמר תמורת עולה תמורת שלמים, שמע מינה שכוונתו רק על הראשון - כן ס"ל לר"מ. ור' יוסי אומר, שהטעם שלא אמר כן משום שטועה לחשוב שאם לא יאמר תמורה על כל אחד יהיה רק קדוש ולא יקרב, ולכך אומר תמורה על כל אחד ואחד שחושב שעי"ז יהיה קדוש להקרב לשניהם. (אכן באמת ס"ל לר' יוסי דחלו שניהם, ותרעה וכו' ויביא בחצי דמיה עולה ובחצי דמיה שלמים).

[2] החולקים על ריב"י ס"ל שמחלוקת ר"מ ור' יוסי היא האם אמרינן "תפוס לשון ראשון", או לא. ולכך לר"מ אפי' בתמורת עולה ושלמים כיון שאמרינן "תפוס לשון ראשון" - הרי היא תמורת עולה דוקא.

[3] ביארו תוס' דאפי' לריב"י שלא ס"ל לעיל את הטעם ד"תפוס לשון ראשון", הכא על כרחך זה הטעם, דהא הכא (וכן במתניתין גבי היא שלמים וולדה עולה דאמר ר"מ דהיא וולדה שלמים) לא שייך הטעם "מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים" - שמע מינה שכוונתו רק על הראשון, דלא יכול לומר חציה עולה ושלמים, כיון שרוצה לומר שרק חציה השני שלמים, וא"כ מצד זה אין הוכחה שאין כוונתו לתרוייהו. והטעם שכאן מודה ריב"י שסגי בטעם ד"תפוס לשון ראשון" הוא משום, דדוקא כשאומר שני דברים שסותרים, כלומר שמשמע מדבריו שכולה תהיה תמורת עולה וכולה תמורת שלמים, בזה יש לנו לומר שכוונתו שיחולו ביחד ולא לתפוס לשון ראשון, הלכך לולי הטעם ד"מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים", היה ר"מ מודה שיחולו שניהם. משא"כ כאן באומר חציה עולה חציה שלמים (וכן במקרה המשנה שיש ולד) דאפשר לכאורה שיחולו תרוייהו בזה אחר זה - ואין סתירה כל כך בדבריו, אין הכרח שכוונתו שיחולו בבת אחת, לכן כאן מודה ריב"י שסובר ר"מ ד"תפוס לשון ראשון", וכיון שאמר חציה עולה חל על חציה עולה ופשטה עולה בכולה ולא השאירה מקום לשלמים, ותקרב עולה.

[4] דכיון דתפסינן לשון ראשון הרי היא חטאת, והוא לא מחוייב חטאת בכלל, והמפריש ואינו מחייב אזלה למיתה - כן פירש"י. ותוס' חולקים וסוברים שבאופן זה בכלל לא חלה החטאת, אלא מיירי שאמר חציה תמורת חטאת, וכיון שיש בבהמה זו תמורת חטאת אזלה למיתה.

[5] רש"י מפרש שהטעם שקרבה עולה גם לר' יוסי, משום שאין מעשר מתקדש בכך אלא דרך מנין. וכן לגבי האומר חציה עולה וחציה תמורה, ג"כ קרבה עולה, דאין נעשית תמורה אלא ע"י שמתפיסה בבהמה אחרת שקדושה.

[6] והקשו תוס' לפירש"י א"כ אפי' בכולה מעשר לא חל בכה"ג. ולכן העמידו שהיה מעביר את צאנו תחת השבט, ואמר משתצא העשירי קודם שיצאה רובה תהא חציה עולה וחציה מעשר, ובזה אמרינן דכיון שקדושת עולה היא ע"י קדשות פה - היא חזקה יותר מקדושת מעשר.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף