[1] הוכיחה הגמ' שמשנתנו לכאורה דלא כמו אף אחד מן התנאים, דמזה שאמרה המשנה בהמשך "באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה", כלומר אחר שהביאו כבר קודם בה' אב חזרו להביא שוב בא' טבת, ש"מ שהמשנה אומרת על מי ששב להקריב פעם שניה בלשון "שבו שניה", והנה לכל אחד מהתנאים דלעיל שבה עוד משפחה שניה, דלר"מ דס"ל דבני פחת יהודה שהיו בכ' באב הם בני דוד הרי זו פעם שניה שלהם דהרי כבר הביאו בני דוד בכ' תמוז כמפורש במשנה. וכן קשה לר' יהודה שסובר דבני עדין בן יהודה שהביאו בכ' אלול הם בני דוד הרי זו פעם שניה שלהם דהרי בני דוד כבר הביאו בכ' תמוז. וכן קשה לר' יוסי על משפחת יואב בן צרויה, דבברייתא הראשונה פירש ר' יוסי שבני פחת יהודה שהקריבו בכ' אב הם בני יואב, ובברייתא השניה פירש שבני עדין בן יהודה שהביאו בכ' אלול הם בני יואב, וא"כ היה ראוי לכתוב שם "שבו שניה".

[2] ותירצה הגמ', דלעולם משנתנו ר' יוסי, ונחלקו תנאים בשתי הברייתות דלעיל מה היא דעת ר' יוסי מי הם משפחת יואב בן צרויה, ונמצא שאליבא דר' יוסי לשני התנאים לא הקריבה משפחת יואב בן צרויה אלא פעם אחת - כסברת משנתנו.

[3] ולמדנו זאת מדאמר ר' יוסי "כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד", ועל כרחך לא קאי על מעמד של מוסף - דהרי את של עצמו ודאי דוחה, ובודאי לא קאי על מעמד של מנחה, דבזה אי אפשר לומר כלל "כל שיש בו מוסף יש בו מעמד" דהרי פעמים נדחה מחמת קרבן עצים, ועל כרחך הכוונה על מעמד של נעילה שבזה קאמר שאפי' שיש מוסף ואפי' שיש קרבן עצים יש בו מעמד בנעילה תמיד, ועכ"פ למדנו מכללות כל זה שסברת ר' יוסי שכל קרבן דוחה רק את המעמד שלו ולא של אחרים, ומכאן שקרבן מוסף דוחה מעמד של מוסף אבל לא של מנחה ולא של נעילה.

[4] והטעם, דהלל של ר"ח הוא רק ממנהג, ואינו כהלל של ר"ח טבת שהוא משום חנוכה שמצותו מה"ת, דכך תיקנו נביאים שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבוא עליהן כשנגאלין ממנה.