[1] ובכל קלח יש גבעול אחד. והתוס' (בד"ה בהן) הביאו את דעת ר' יהודה במשנה בפרה, שחולק וסובר שצריך בכל קלח ג' גבעולים.

[2] שלקח בתחילה יותר, ותוך כדי הזאה נשרו קלחים מהאגודה, והנידון כמה ישארו ויהיה כשר להזאה.

[3] לרש"י פירושו, צריפים העשוים מענפי ערבות ונראים כמו פירמידה עגולה, ויש להם קשר קטן מלמעלה לאגוד את כל ראשי הענפים, וכן הם קלועים למטה בקשר גדול.

[4] ס"ל דכל אגד שאין עשוי לטלטל את הדבר ע"י אגד זה - אינו אגד.

[5] כלומר, שאם נגעה בהם טומאה המועלת לטמא אוכלים - הם מעבירים את הטומאה לאוכל ונחשב כאילו נגע באוכל עצמו. או שאין להם ידות, ואינם מעבירים את הטומאה.

[6] דס"ל דדוקא גבי יין שהידות מפסידות אותו - לכך אין לו ידות, אולם גבי תבואה שהוא נהנה ממה שמחובר האוכל אל הפסולת, כי עי"ז יש כובד לסכך ולא יתפזר - כן יש לו ידות.

[7] וכ"ש הוא דהא ס"ל דאין ידות לסיכוך וא"כ ודאי לא ניחא ליה בידות גבי בצירה, דהרי הם מפסידות.

[8] ומיירי שעשה איזה מעשה להורות שאינו רוצה בידות.