שבועות דף מ"ג ע"א

האם נשבעים על טענת קרקע כדלהלן?

בגפנים העומדות להבצר בגפנים שעדיין אינם עומדות להבצר
לר' מאיר נשבעים אין נשבעים
לרבנן אין נשבעים אין נשבעים

לדינים דלהלן, האם אמרינן ענבים העומדות להבצר כבצורות דמיין? [תד"ה כבצורות].

לענין שבת לענין שבועה לענין חוב
לר' מאיר לא אמרינן אמרינן אמרינן
לרבנן לא אמרינן לא אמרינן לתוס': אמרינן
לרבינו חננאל: לא אמרינן [1]

הטוען לחבירו כדלהלן, והודה לו במקצת, האם חייב שבועה?

טענו בית מלא תבואה טענו בית זה מלא תבואה
לאביי פטור חייב
לרבא פטור פטור [2]

שבועות דף מ"ג ע"ב

המקבל משכון שאינו שוה כסכום ההלואה, ואיבד המלוה את המשכון, מה דינו? [לרש"י].

כשמשכן משכון אחד כשמשכן שני משכונות ואבד אחד כשמשכן משכון ונסכא ואבד אחד
לשמואל איבד חובו לא איבד חובו לא איבד חובו
לרב נחמן איבד חובו איבד חצי חובו לא איבד חובו
לנהרדעי איבד חובו איבד חצי חובו איבד חצי חובו

המקבל משכון באופנים דלהלן, ואבד, האם הפסיד? [תד"ה מתניתין].

פירשו שאם יאבד יפסיד המלוה בסתם פירשו שאם יאבד לא יפסיד המלוה
לגירסת רש"י [3] הפסיד הפסיד לא הפסיד
לר"ח ור"ת [4] הפסיד לא הפסיד לא הפסיד

המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון [5], האם הפסיד את חובו?

במלוה על פה מלוה בשטר
לר' אליעזר לא הפסיד [6] הפסיד
לר' עקיבא הפסיד הפסיד

-------------------------------------------------

[1] ומה דפרכינן לרב יוסף דכל העומד להגזז כגזוז דמי [ואיך רצה להגבות חוב מתמרים דעל בודיא], הוא משום שהלכה כר' מאיר.

[2] דאע"ג כשאמר בית זה ידיעה טענתיה, מ"מ ס"ל לרבא שאין נשבעים אלא עד שיטענו בדבר שבמדה ובמשקל ובמנין ויודה לו בדבר שבמדה ובמשקל ובמנין. וביארו תוס' ד"ה אלא כשטוען לו בית זה מלא והשני מודה לו בחסר לא ידוע מה ביניהם, כי גם כשחסר מעט עדיין נקרא מלא. ועוד פירשו שצריך שיזכיר לו מדה גם בהודאתו.

[3] רש"י גורס: מתניתין [הסוברת שלא הפסיד] בדפריש [שפירש המלוה שאם יאבד המשכון לא יפסיד], ושמואל בדלא פריש אלא בסתם, וא"כ ס"ל לרש"י שאם קיבל המשכון בשתיקה יפסיד, ועל זה חולקים ר"ח ור"ת וס"ל שלא נראה שבסתם יפסיד, ולכך גורסים איפכא, וכדלקמן.

[4] וגירסתם: מתניתין בדלא פריש [ולכך לא מפסיד], ושמואל בדפריש [היינו שפירש שאם יאבד המשכון יפסיד כל חובו], ולפי"ז בסתם לא הפסיד.

[5] ולקמן בסוגיא ביררה הגמ' האם מיירי במשכון ששוה כנגד כל החוב או לא.

[6] ס"ל שאין המשכון בא לפרעון אלא לזכרון דברים על ההלואה, דהא לא היה עליה שטר, ולכך ישבע שאבד המשכון - ויטול את חובו. אולם אם נעשה שטר על ההלואה, ע"כ שהמשכון אתא לגוביינא, דלזכרון דברים יש כבר את השטר, ולכך לכו"ע אבד המשכון - אבדו מעותיו.

עוד חומר לימוד על הדף