שבועות דף י"ז ע"א

שהה בטומאתו במקדש, האם לוקה? [תד"ה או].

למבואר בסוגיין לרב ביבי במכות לרב אשי במכות
לתי' א' בתוס' לוקה לוקה לוקה
לתי' ב' בתוס' לוקה אינו לוקה לוקה

שבועות דף י"ז ע"ב

הנכנס לבית המנוגע, באיזה אופן נטמא? [תד"ה אפילו].

נכנס מיעוטו [1] נכנס רובו נכנס כולו
נכנס כדרכו טהור טמא טמא
נכנס דרך אחוריו טהור טהור טמא

הבא על אשתו סמוך לשעת וסתה, וראתה נדה ופירש מיד, מה דינו לקרבן?

תלמיד חכם עם הארץ [2]
אכניסה חייב קרבן [3] חייב קרבן
אפרישה פטור - דהוא מזיד חייב קרבן

-------------------------------------------------

[1] ס"ל לר' אושעיא שביאה במקצת לא שמה ביאה, ולכך אפי' כשנכנס מיעוטו כדרכו טהור, והוכיחו תוס' שאפי' לעולא שסובר שביאה במקצת שמה ביאה, זה דוקא במקדש דאיכא ריבוי, אבל גבי בית המנוגע מוכח במשנה בידים דלכו"ע ביאה במצקת לא הוי ביאה.

[2] ומבואר בגמ' שאינו חייב אלא קרבן אחד, אף שכשיש כאן שני איסורים של כניסה ופרישה, מ"מ הוי כאוכל שתי זיתי חלב בהעלם אחד שחייב רק אחד.

[3] והגם שהוא סמוך לשעת וסתה ולכאורה מזיד הוא, מ"מ כיון שתלה בעצמו שיכול לבעול ולפרוש קודם שתראה - חשוב שוגג. וכתבו בתד"ה אי, דאע"פ שהוא מזיד על הפרישה ולכאורה כל הביאה הזו עבירה אחת היא (עי' תוס' רא"ש) ואיך נחשבהו שוגג ושב מידיעתו על הכניסה. ותירצו, דעל הפרישה אפשר לומר שיצר אלבשיה, ולכן לא חשוב רשע על שעת כניסה - ועי' ביתר ביאור בתוס' רא"ש.

עוד חומר לימוד על הדף