-------------------------------------------------

[1] סובר רב חסדא שהקרבן האחרון שנקנה מן המעות הוא המורה למה נשארו שארית המעות, ולכך אם הקרבן האחרון היה חטאת הרי שכל סוף המעות היו מיועדים לחטאת ומה שנותר דינו כמותר חטאת - לנדבה, אולם אם הקרבן האחרון שנקנה הוא לשם שלמים, מתברר שסוף המעות היה מיועד לשלמים - ולכך מותרן שלמים.

[2] רבנן קבעו שלשה זמנים להפריש בהם למעשר בהמה, ומזמן שהגיע הגורן אסור מדרבנן לשחוט ולאכול מבהמות שלא עושרו עד שיעשר. [דין זה אינו קשור לדין ר"ה למעשר בהמה, ר"ה למעשר בהמה הוא נידון מה הן בהמות חדשות ומה הן ישנות, כי לא היו מעשרים בעירוב של חדש וישן].

[3] חמש עשרה יום קודם החג נקרא "בפרוס", ומלשון פרוסה - חצי, דהיינו חצי החודש.

[4] ברוב פעמים גם דעת ר"ע שאמר "בפרוס הפסח" - דהיינו חמש עשרה יום קודם הפסח הוא באותו זמן של כ"ט אדר, אלא שלר"ע יתכן שיהיה חודש אדר מלא - וממילא יהיה בל' אדר, ואילו לבן עזאי תמיד חודש אדר הוא חסר.

[5] ומחלוקתם היא, דלר"ע הוא "בפרוס העצרת", ואילו לבן עזאי הוא רק בר"ח סיון, - ומשום שמעטות הבהמות שנולדות בזמן קצר כ"כ בין פסח לשבועות, ולכן עדיף לקבוע את הגורן מאוחר, כדי שיהיו מספיק בהמות מצויות לחג, דאם יעשה את הגורן בהפרש גדול קודם החג יש לחוש שישחוט ויאכל הרבה בהמות ולא ישארו לחג.

[6] כאן נחלקו בחודש שלם, ובן עזאי לשיטתו שסובר שיש לחוש לשיטת התנאים שר"ה למעשר בהמה הוא באלול - ולכן פסק בן עזאי שהאלולים (אותן שנולדו באלול) מתעשרים לעצמן, ולכך זמן הגורן הוא קודם אלול.

[7] ס"ל דשואלים ודורשים בהלכות החג רק שני שבועות, ולכן קבעו את הגורן בתחילת הזמן דהיינו בא' ניסן ולא בכ"ט אדר.

[8] הם לשיטתם דס"ל שר"ה למעשר בהמה הוא בא' בתשרי, רק שבא' תשרי הוא חג ולכן לא קבעו בו גורן.