שבת דף קלא.: א

איזה דברים אליבא דר' אליעזר מכשיריהם דוחים את השבת, ומנלן,
ומדוע אי אפשר ללומדם בבמה מצינו מאחרים?

מנלן? הטעם שאינו מלמד אחרים?
שתי הלחם - קצירה או אפיה גז"ש "הבאה" "הבאה" מעומר מה לעומר ושתי הלחם
שהם צורך גבוה
עומר - קצירה טחינה הרקדה "בחריש ובקציר תשבות" [1] מה לעומר
שאם מצא קצור קוצר [2]
לולב - קציצתו מן המחובר

ולקחתם לכם "ביום"

הראשון - ביום אפי' בשבת

מה ללולב
שכן טעון ארבעה מינים
סוכה - בנייתה גז"ש "שבעת ימים"
מלולב
מה לסוכה
שנוהגת בלילות כבימים
מצה - קצירת החטים
טחינה הרקדה לישה אפייה
גז"ש "ט"ו" "ט"ו"
מחג הסוכות
מה למצה
שנוהגת בנשים כבאנשים
שופר - קציצת השופר ותיקונו "יום תרועה יהיה לכם" - ביום אפי' בשבת מה לשופר בר"ה שמכניס זכרון ישראל, וביוה"כ משחרר עבדים
מילה - לכרות עצים
לעשות פחמים לברזל
"וביום השמיני ימול" -
ביום אפי' בשבת
מה למילה
שכן נכרתו עליה י"ג בריתות
-------------------------------------------------

[1] ודרשינן מה חריש רשות - דלא מצינו חריש של מצוה (דהא חריש העומר עושים אותו בחול) אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא של מצוה, שדוחה את השבת.

[2] כלומר, שיש מצוה לקצור לשמה - אפי' אם מצא קצור כבר, דכתיב "וקצרתם" "והבאתם". וא"כ י"ל שדוקא קצירת העומר דוחה את השבת כיון שיש מצוה בקצירה בעצמה ואינה רק מכשירין, משא"כ גבי שתי הלחם שאם מצא קצור מלפני השבת אינו דוחה את השבת, ולכן אי אפשר ללמוד בבמה מצינו או בגז"ש שאינה מופנית אלא דוקא בגז"ש גמורה (ולר"א בעינן שיהיה מופנה מב' צדדים). וכתבו התוס' (בד"ה תאמר), שאין לומר דנלמד זה גופא בגז"ש שגם בשתי הלחם יש דין שאם מצא קצור מצוה לקצור כמו בעומר, כיון שהדרך בעצרת שכבר כל החטים והשעורים קצורים, ואינו דומה לעומר שאז הוא זמן הקצירה. ועוד תירצו, שהלימוד מהפסוק ד"בחריש ובקציר תשבות" הוא דוקא לעומר שכתוב בו קצירה, משא"כ בשתי הלחם שלא כתוב בו קצירה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף