פסחים דף פט. א

האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים,
האם שאר האחים מנויים עליו או לא? [תוד"ה אלא].

דאמנינהו מעיקרא [1] בלא אמנינהו מעיקרא
למ"ד "שה לבית אבות"
- לאו דאורייתא
כולם מנויים למ"ד אין ברירה: רק המקדים
למ"ד יש ברירה: כולם מנוים
למ"ד "שה לבית אבות" דאורייתא רק המקדים

עד אימתי נמנים או מושכים את ידיהם אלה שכבר נמנו על קרבן פסח?

להמנות להמשך
לרבנן עד שעת השחיטה
לר' שמעון עד שיזרק הדם עד שעת השחיטה

פסחים דף פט: א

בני חבורה שרוצים להחלק, ולומר לאחד או לחלק מהמנויים שיטלו חלקם ויצאו, האם רשאים?

מה הדין
כשאחד מבני חבורה מינה עוד אחרים בחלקו בלא דעת שאחר חבריו רשאים
כשאחד מבני חבורה היו ידיו יפות (שאוכל הרבה) [2] רשאים
כשרוצים להחלק בלא הסיבות הנ"ל אינם רשאים
כשהשמש המנוי עמהם אכל בצד התנור כזית ולא רוצים לאכול עמו שם רשאים

המוכר עולתו ושלמיו מה הדין?

האם חלה המכירה מה דין המעות
לרבנן לא חלה המעות הקדש - משום קנס [3]
לר' יוסי הגלילי
(לקמן דף צ.) [4]
בשלמים חלה המעות הקדש - מדינא
בעולה לא חלה המעות הקדש - משום קנס
-------------------------------------------------

[1] פירשו התוס', שלא מיירי שבאמת מינה אותם מעיקרא (דזה פשיטא), אלא על הצד ד"שה לבית אבות לאו דאורייתא" נחשב כאילו מינה אותם קודם שחיטה, דאחר שחיטה ודאי אי אפשר למנות, דכבר השה הוא בשר לפנינו ואיך אפשר לזכות עליו.

[2] ודין זה הוא גם בשאר סעודות הרשות, שיכולים להחלק מטעם זה. וכתבו התוס' (ד"ה בני), דאם התנו שלא יוכלו להחלק, לא יכול להחלק בטעם של ידים יפות דמסתמא עד דעת זה התנו. אולם אם ממנה אחרים על פסחו יכולים להחלק אפי' אם התנו, דעל דעות שונות לא התנו.

[3] כלומר, אף שהמכירה לא חלה, וא"כ היה ראוי שהמעות יהיו חולין, בכל אופן קנסו את הקונה שיהיו המעות מעתה הקדש - ויפלו לנדבה, כי הוא זה שגורם שימכור לו המוכר.

[4] ס"ל לר' יוסי הגלילי שקדשים קלים ממון בעלים ויכול למוכרן.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף