קידושין דף מח. א

במה נחלקו ר"מ וחכמים גבי אומר לאשה "התקדשי לי במלוה ע"פ שהיה לו על אחרים" [1]?

לר' מאיר מקודשת לחכמים אינה מקודשת
* ס"ל דבמעמד שלשתן קנה גם במלוה [2] ס"ל דבמעמד שלשתן קנה רק בפקדון

במה נחלקו התנאים דלהלן, גבי המקדש בשטר?

לא' מאיר אינה
מקודשת
לא' אלעזר
מקודשת
לחכמים אם יש בנייר
שו"פ מקודשת
לרב נחמן בשטר
קידושין בלי עדי חתימה
דצריך עדי חתימה דסגי בעדי מסירה מספקא להו [3]
לאיבעית אימא שכתב
שטר שלא לשמה
דצריך לשמה -
דמקיש הויה ליציאה
אין צריך לשמה -
דמקיש הויות להדדי
צריך לשמה ולכן
תלוי בשווי הנייר
לואיבעית אימא כתב
לשמה ולא מדעתה
דצריך דעתה אין צריך דעתה צריך דעתה ולכן
תלוי בשווי הנייר

"עשה לי שירים נזמים וטבעות ואקדש אני לך", במה נחלקו התנאים דלהלן?

לר' מאיר כשהביאן לה
מקודשת
לחכמים אינה מקודשת
עד שיביא ממון אחר
אי פליגי במקדש במלוה [4] מקדש במלוה מקודשת מקדש במלוה אינה מקודשת
לצד דלכו"ע
במלוה לא
מקודשת
לתי' א' אינה לשכירות אלא לבסוף [5] ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף
לתי' ב' [6] אומן קונה בשבח כל אין אומן קונה בשבח כלי
לתי' ג' [7] ומקודשת במה שהוסיף נופך הוי מלוה ופרוטה ודעתה המלוה

קידושין דף מח: א

הרוצה לקדש באופנים דלהלן, האם מקודשת?

בשכר שכבר עשיתי בשבילך בשכר שאני עתיד לעשות לך
לתנא קמא אינה מקודשת - דהוי מלוה מקודשת - דשכירות היא לבסוף
לר' נתן אינה מקודשת - דהוי מלוה אינה מקודשת [8] - דשכירות מתחילה ועד סוף
לר' יהודה
הנשיא
אינה מקודשת - דהוי מלוה הוסיף לה נופך משלו: מקודשת - דדעתה הפרוטה [9]
לא הוסיף לה נופך: אינה מקודשת [10]

המקדש את האשה בכוס זה, במה היא מקודשת? [תוד"ה הא במיא].

לשיטת רש"י לשיטת תוס'
במים בכלי ולא במים שבתוכו [11] - בו בכלי ובמים [12] - בו ובמה שבתוכו
בחמרא ביין ולא בכלי [13] - במה שבתוכו בכלי ולא ביין [14] שבתוכו - בו
בציהרא בציר ובכלי [15] - בו ובמה שבתוכו בציהרא ולא בכלי [16] - במה שבתוכו

המקדש את האשה בדינר של כסף ונמצא של זהב או להיפך האם מקודשת?

בכסף ונמצא של זהב בזהב ונמצא של כסף
לרבנן אינה מקודשת אינה מקודשת
לר' שמעון בינו לבינה: אינה מקודשת
בשליחות: מקודשת [17]
אינה מקדושת
-------------------------------------------------

[1] כלומר, שנתן לה רשות שהיא תגבה לעצמה את החוב שיש לו בעל פה אצל אחרים.

[2] רב הונא חידש בשם רב שאם נמצאים בעל הכסף ומי שאצלו הכסף ומי שרוצים לזכות לו ביחד אפשר לעשות "במעש שלשתן" זה הקנא בדבור בעלמא, ויקנה המקבל את המנה. והעמידה הגמ' את מחלוקת ר"מ וחכמים האם אמרינן הכי דוקא בפקדון שהמנה בעין, או אפי' במלוה שהמנה לא בעין. דר"מ דס"ל שמקדושת ס"ל שאפי' במלוה, ואילו חכמים ס"ל שרק בפקדון אמרינן הכי.

[3] פי', הם מסתפקים האם כר"מ דעדי חתימה כרתי ואינה מקודשת, או כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי וא"כ היא מקודשת. ולכן ס"ל שאם יש בנייר שו"פ היא מקודשת - כיון שדעתה על הנייר, ואם אין בו שו"פ הרי היא ספק מקודשת וכנ"ל שזה תלוי האם הלכה כר' מאיר או כר' אלעזר. וזה שפירש"י שלא גרסינן הכא "אינה מקדושת" - כיון שהוי ספק.

[4] ומעמידה הגמ' דכו"ע ס"ל דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, והרי שכל מה שעושה איזה שוה פרוטה היא חייבת לו שכר פעולה על זה והתשלום נזקף עליה במלוה.

[5] ולכן לא היה כאן מלוה כלל, והוא מקדש אותה במה שנותן לה את שווי מלאכתו. ואילו חכמים ס"ל דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וממילא כל שכר פעולתו הוא מלוה עליה.

[6] ס"ל דלכו"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ואינו מקדש אותה בשכר הפעולה כי הוא מלוה - והמקדש במלוה אינה מקודשת, אלא שנחלקו האם אומן קונה בשבח כלי, דלר"מ אומן קונה בשבח כלי ומה שהשביח בזה התכשיט נחשב שהוא שלו, וכשנותן לה את זה הרי נותן לה ממשות, ולרבנן אינו קונה ולא נתן לה כלו.

[7] ס"ל דאין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומקדש במלוה אינה מקודשת, ולכן על כרחך מיירי לר"מ שהוסיף לה נופך משלו - ובא לקדשה באותו הנופך, ולכן לר"מ מקודשת. וחכמים ס"ל דכיון שיש כאן מלוה של שכירות ופרוטה של נופך, אמרינן ד"מלוה ופרוטה - דעתה אמלוה" - ולכן אינה מקודשת.

[8] ואפי' הוסיף לה נופך משלו לא מהני, דס"ל מלוה ופרוטה דעתה המלוה.

[9] כלומר, כיון שיש כאן מלוה ופרוטה של הוספת נופך, וס"ל שבמלוה ופרוטה דעתה על הפרוטה ומקודשת, ולא כר' נתן שלא חילק בזה.

[10] ובשכירות אינה מקודשת, כי בזה ס"ל כר' נתן שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוי מלוה, ולא כת"ק שאינה אלא לבסוף ולא הוי מלוה.

[11] פי', ואם אין בכלי שו"פ אינה מקודשת ולא מועילים המים להצטרף לשו"פ, והטעם דכיון שמים אינה חשובים אין דעתה אלא על הכלי.

[12] דכיון שהמים בטלים לכוס לכן מקדש בשניהם, ומצטרפים לשו"פ.

[13] ואם אין ביין שו"פ אינה מקודשת ולא מצטרף הכלי לשו"פ, כי דרך לשתות את היין מיד ולהחזיר הכוס לבעלים.

[14] דהיין חשוב ואינו בטל לכוס, אולם אינו מספיק חשוב להתקדש בו לבד, ולכן צריך שיהיה רק בכוס שו"פ.

[15] כיון שהדרך היא לשמור הציר בכלי לימים רבים, ולכן הדרך לתת שניהם יחד ומצטרפים לשו"פ.

[16] דכיון שהוא חשוב הרבה כוונתו עליו, אבל אין הכוס בטלה לו.

[17] הגמ' מסיקה שגם אליבא דר' שמעון אפי' אם הטעה לשבח אינה מקודשת, דכמו גבי יין וחומץ י"ל דאיכא דניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחומץ (הגם שודאי שהיין משובח מן החומץ), כך לגבי כסף וזהב. אלא מיירי בשליחות, אכן מצד לשון המשנה אי אפשר להעמיד בשליח של הבעל, ולכך העמידה הגמ' דמיירי בשליח של האשה, וכגון שאמרה לו צא קבל קידושי מפלוני שאמר לקדש אותי בדינר כסף, ונתן לו מטבע צרור בסמרטוט ונמצא בסוף שהוא של זהב, דרבנן סברי שהוא קפידא והיא רוצה להתקדש דוקא בשל כסף, ור' שמעון ס"ל שכוונתה לומר לשליח שאפי' אם רק יתן לו דינר של כסף ג"כ היא מסכמת לקידושין, ובודאי אם יתן של זהב שהם קידושין. [אכן אם הם מדברים ביניהם המקדש והמתקדשת, שם דעתה בבירור על מה שאמר לה דוקא].

-------------------------------------------------