[1] ואם יירש יבואו לטעות בו כאילו הוא ישראל גמור, ויאמרו שיכול לייבם אשת אחיו שהורתו ולידתו היתה בקדושה.

[2] שאז יש ב' העמדות בדין, אכן גם באדם אחד אם העמידו בדין ב' פעמים, כגון שגנב ועמד בדין ונמכר וחזר וגנב אחר שיצא חפשי - חוזר ונמכר.

[3] ס"ל שאינו נמכר אלא אם היתה גנבתו בדיוק כמו כמה שהוא שוה להימכר.

[4] באופן שהתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין וחזרה אליו. אכן אם התגרשה או נתאלמנה מן הנישואין אינו יכול למוכרה - דאין לו רשות בה, והיא הנקראת "יתומה בחיי האב".

[5] והיינו כיון שפירש האדון טליתו עליה בקידושי יעוד, וה"ה במכרה מתחילה לשם אישות, שוב אינו יכול למשול בה ולמוכרה שוב לשם שפחות, דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות.

[6] דהיינו שבגד בבתו בהתנהגותו ומכר אותה להיות שפחה, אז שוב לא ימשול בה למוכרה, ולכן אינו מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות, אכן מוכר אותה לשפחות אחר אישות. ודיוק ר"א, דכיון דאיהו ס"ל שיש אם למסורת - דהיינו כמו שנכתב, וכתיב "בבגדו" בלא יו"ד (דהיינו שלא כתוב "בביגדו"), מזה משמע לשון בָגַד - דהיינו בגידה.

[7] דסבר יש אם למסורת - כמו שנכתב (דלא כתוב "בבוגדו" בוי"ו או "בביגדו"), ומסורת הוי לשון בגד דהיינו פריסת טלית.

[8] דסבר יש אם למקרא היינו לשון בגידה, דאם לשון בגד היה לנו לקרוא "בבגדו" דמבגד יאמר בגדו.

[9] דאף שאסור להם לייעד אותה להם - דהא יש בזה איסור לאו, מ"מ הואיל שאם עבר וייעדה תופסים לו בה קידושין, אפשר למוכרה להם, דנקרא ששייך בם מצות יעוד.