KESUVOS 109 (4 Sivan) - Dedicated by Rabbi Kornfeld's father, Mr. David Kornfeld, in memory of the members of his family who perished at the hands of the Nazi murderers in the Holocaust, Hashem Yikom Damam: His mother (Mirel bas Yakov Mordechai), brothers (Shraga Feivel, Aryeh Leib and Yisachar Dov sons of Mordechai), grandfather (Reb Yakov Mordechai ben Reb David Shpira) and aunt (Charne bas Yakov Mordechai, the wife of Reb Moshe Aryeh Cohen zt'l). Their Yahrzeit is observed on 4 Sivan.
 

12th CYCLE DEDICATION
KESUVOS 106-110 - Dedicated in memory of Max (Meir Menachem ben Shlomo ha'Levi) Turkel, by his children Eddie and Lawrence and his wife Jean Turkel/Rafalowicz. Max was a warm and loving husband and father and is missed dearly by his family and friends. His Yahrzeit is 5 Teves.

כתובות דף קט. א

הפוסק מעות לחתנו, או שהכלה עצמה פסקה, ולבסוף פשט/ה לו את הרגל מה הדין?

כשהאב פסק [1] פסקה היא על עצמה
לתנא
דמתניתין
לחכמים: תשב עד שתלבין ראשה [2]
לאדמון: אומרת "או כנוס או פטור" [3]
תשב עד שתלבין ראשה
לר' יוסי
בר' יהודה
אומרת "או כנוס או פטור" לחכמים: תשב עד שתלבין ראשה
לאדמון:
אומרת "או כנוס או פטור" [4]

פסקה לעצמה ולא יכולה לתת, מתי כופין אותו ליתן גט אם לא רוצה לכנוס (לברייתא)?

בגדולה בקטנה
לחכמים אין כופין כופין
לאדמון כופין כופין

העורר על השדה לומר שהיא גנובה ממנו, והוא חתום על שטר שמכר הגזלן את זו השדה לאחר?

כשהוא חתום כעד בשטר כשהוא דיין שקיים החתימה
לאדמון לא נקרא מודה [5] לא נקרא מודה [6]
לחכמים איבד זכותו לא נקרא מודה

כתובות דף קט: א

מי שהלך למדינת הים והיו סביבו ד' שדות השייכים כדלהלן [7], ואבדה לו דרך שדהו מה הדין?

ארבעה קונים ד' שדות קונה א' לכל הד' שדות
ארבעה מוכרים ד' שדות כל אחד דוחה אותו אצל השני לאדמון: יקח ממנו דרך קצרה [8]
לרבנן: יכול להשתיקו [9]
מוכר א' של כל הד' שדות כל אחד דוחה אותו אצל השני יקח ממנו דרך קצרה

-------------------------------------------------

[1] העמידו התוס' (בד"ה הפוסק) שמיירי שהיה זה במעמד בתו, שנראה שגם היא הסכימה לתנאי שלא יכנוס אא"כ יקבל את מה שפסקו לו, אבל אם פסק האב שלא במעמדה, גם רבנן מודים לאדמון שיכולה לומר לו "או כנוס או פטור".

[2] כלומר, אינו חייב לכנוס אותה בזמן שקצב לכנוס, כיון שאין האב מקיים את התנאי לתת לו את הנדוניה שהבטיחו. וגם אינו חייב לפטור אותה בגט.

[3] דלא יכול לעכבה, דאו שיכנוס או שיפטור בגט. והטעם, דטוענת אם אני הייתי פוסקת ולא מקיימת היה יכול לומר שאשב עד שילבין ראשי, אכן עתה שאבא הוא זה שפסק ולא משלם, מה אני יכולה לעשות, ולכך או תכנוס או תפטור בגט.

[4] דיכולה לומר שהייתי סבורה שאבא נותן עלי, ועכשיו שלא נתן מה אני יכולה לעשות, או כנוס או פטור.

[5] פי', ואם יביא עדים שהשדה גזולה, לא יכול לטעון הגזלן שהודה שהיא שלו בזה שחתם עליה כעד, דיכול לטעון שהיה מעוניין במכירה זו דשני - שהוא הקונה אדם נוח יותר לדון עמו מאשר אתך.

[6] דאין הדיינים מעידים על מה שכתוב בשטר אלא על חתימת ידי עדים.

[7] והעמידה הגמ' את מחלוקת אדמון ורבנן בכה"ג שהשדות האלו נמכרו, היות דאם מיירי בלא נמכרו בזה אין מחלוקת, והדין הוא שאם יש בעלים אחד לכל השדות יקח לו דרך קצרה, ואם יש ארבעה בעלים בשדות כל אחד מדחה אותו אצל חברו.

[8] דאומר לו ממ"נ "דרכי נמצאת אצלך", ואפי' שמהמוכרים לך לא הייתי יכול להוציא - אבל ממך אני יכול להוציא דרך קצרה כיון שממ"נ היא אצלך.

[9] לרש"י פירושו, דיאמר לו אם תשתוק ותקח בדמים מוזלים - מוטב, ואם לא תשתוק ותרצה בחנם - אחזיר את השטרות למוכרים ותפסיד לגמרי דלא תוכל לקבל מהם כלום. ותוס' (בד"ה ורבנן) פירשו, דלא מוזיל כלום - דיכול לומר לו "או שתיקח הדרך ממני במאה מנה או שלא תקבל כלום".

עוד חומר לימוד על הדף