כתובות דף קא. א

קטנה שקידשוה או השיאוה אחיה ואמה, מה דינה בדלהלן?

מציאתה, מעשה ידיה, הפרת נדריה, ליורשה, להטמא לה בכהן, לגבי מיאון לענין כתובה
לר' אליעזר אינו זכאי - דאינה כאשתו צריכה מיאון [1] אין לה כתובה
לר' יהושע זכאי - דהיא כאשתו מועיל מיאון לרב: אין לה כתובה [2]
לשמואל: יש לה

האם יש לנשים דלהלן בלאות, היכא דשמו אותן להיות כנכסי מלוג או כנכסי צאן ברזל?

כשהם נמצאים בעין כשאינם בעין
ממאנת היא נוטלת אותם [3] אין לה כלום [4]
אילונית היא נוטלת אותם אין לה כלום
שנייה כשהם נכסי מוג אין לה כלום - דקנסו אותה במה שמגיע לה [5]
כשהם נכסי צאן ברזל צריך לשלם לה - דקנסו אותו במה שמגיע לו

נשים דלהלן, האם יש להן כתובה - דהיינו מנה ומאתים, והאם יש להן תוספת כתובה?

כתובה - מנה ומאתים תוספת כתובה
ממאנת שנייה ואילונית [6] אין לה יש לה
עוברת על דת משה ויהודית, מקללת יולידיו, יש לה נדרים או מומים [7] אין לה אין לה
יוצאת משום שם רע שזינתה אין לה - מלבד נכסי מלוג [8] אין לה

כתובות דף קא: א

הנושא את האיילונית, או אלמנה לכהן גדול, האם נחשבת אשתו באופנים דלהלן וגובה כתובה?

הכיר בה שהיא
אילונית או אלמנה
לא הכיר בה שהיא אילונית או אלמנה
נשא בסתמא נשאה בחזקת שאינה וכו'
לרב הונא יש להן כתובה אילונית: אין לה
אלמנה: יש לה
אין להן כתובה
לרב יהודה יש להן כתובה אין להן כתובה אין להן כתובה

המחייב את עצמו לחברו במנה בפני עדים באופנים דלהלן, מה הדין?

כשאמר להם אתם עדי כשלא אמר להם אתם עדי כשכתב בשטר ולא חתם [9] ומסר בפני עדים
לר' יוחנן חייב פטור [10] חייב
לריש לקיש חייב פטור פטור
-------------------------------------------------

[1] כלומר, אף שאינה נחשבת כאשתו לשום דבר מ"מ תיקנו חכמים שתצא ממנו במיאון דוקא, כדי שלא תצא בלא כלום דאם תצא בלא כלום הרי שנוהגים בה מנהג הפקר.

[2] ס"ל לרב דגם ר' יהושע מודה לשיטתו - שאין לה כתובה, דכל מה שאמר ר' יהושע שהוא זכאי בה - הם רק דברים הבאים מן האשה לאיש, דכיון שחכמים תיקנו לה נישואין לטובתה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, לכן הקנו לבעל כמה זכויות בדברים שלה. אבל לא להיפך - דהיינו להצריך את האיש כתובה - שהוא ממנו אליה, זה לא תיקנו.

[3] בין אם שמו את הבגדים שהכניסה בתורת צאן ברזל (דהיינו שהם נישומים בכתובה - והבעל צריך לתת את שווים בין פחתו ובין הותירו), ובין שעשו אותם נכסי מלוג (דהיינו שהם ברשות האשה, והקרן שלה והבעל אוכל פירות), והדין הוא בשניהם שאם הם נמצאים בעין חוזרים הם לאשה. וכאן אין שום סבה לקנוס את הממאנת, דאין מעשה קטנה כלום ולמה נקנוס אותה.

[4] דכיון שמיאנה בו ולא גירשה אין הוא חייב להחזיר לה נכסי צאן ברזל שלה, וכן לא נכסי מלוג שאבדו.

[5] בשנייה קנסו אותה ואותו כל אחד בשלו, ולכך בנכסי מלוג שהם ברשותה, לכן אפי' הם בעין לא צריך להחזיר אותם, דקנסו אותה שתפסיד אותם שהיא מרגילה אותו לעבירה כיון שאינה נפסלת בביאתו.

[6] דייקינן מהלשון שאמרה כאן המשנה "אין להן כתובה" - דכתובה אי להם אבל תוספת יש להן.

[7] דייקינן מהלשון שאמרה שם המשנה "תצא שלא בכתובה" - שכל תורת גיבוי כתובה הפקיעו מהן.

[8] אכן רבה בר בר חנה מביא את דעת ר' מנחם סתימתאה, דסובר שכן הפסידה בלאותיה.

[9] אבל אם חתם, גובה ממנו מנכסים בני חורין.

[10] דאו שיכול לומר לו משטה אני בך, ואיני חייב לך באמת כלום. או שיכול לומר לו שמה שאמר כן כדי להראות שאיני עשיר, ומה שיש לי אני חייב לאחרים - ד"אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו".

-------------------------------------------------