כתובות דף צג. א

מי שהיה נשוי ג' נשים ומת, ואחת כתובתה מנה ואחת מאתים ואחת שלש מאות, כמה גובות?

אין אלא מנה יש מאתים יש ג' מאות

לסתם
מתניתין
כר'
נתן
באוקימתא חולקים בשוה
כל אחת 33.3
בעלת מנה: 50 [1]
בעלת 200: 75
בעלת 300: 75
בעלת מנה: 50 [2]
בעלת 200: 100
בעלת 300: 150
בפשטות [3] חולקים בשוה
כל אחת 33.3
בעלת מנה: 33.3
בעלת 200: 83.3 [4]
בעלת 300:
83.3
בעלת מנה: 33.3
בעלת 200: 83.3
בעלת 300:
183.3
לרבי -
חולקין
בשוה
לרש"י כל אחת 33.3 כל אחת 66.6 כל אחת 100
לרבינו
חננאל [5]
(תוד"ה רבי)
בעלת מנה: 16.6
בעלת 200: 33.3
בעלת 300:
50
בעלת מנה: 33.3
בעלת 200: 66.6
בעלת 300:
100
בעלת מנה: 50
בעלת 200: 100
בעלת 300:
150

כתובות דף צג: א

שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים, כיצד חולקים ברווח?

קנו שור לחרישה
והם חורשים בו
קנו שור לחרישה
ולבסוף שחטוהו
קנו שור לשחיטה
ושחטוהו
לרבה חולקים השכר בשוה כל א' נוטל לפי מעותיו חולקים השכר בשוה
לרב המנונא חולקים השכר בשוה חולקים השכר בשוה חולקים השכר בשוה

-------------------------------------------------

[1] בגמ' העמידו את דין המשנה בשני אוקימתות. דהוקשה לגמ' למה של מנה גובה חמישים הרי כיון שכל מה שיש לשניה שיעבוד הוא רק על מנה, וא"כ אין לראשונה אלא 33 ושליש. ותירץ שמואל בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה - וכיון שכן, דנה בעלת מנה עם בעלת שלש מאות במנה הראשון ונוטלת חצי מנה ומסתלקת הראשונה. ושוב נשאר מנה וחצי ועליו באות לדון בעלת מאתים ובעלת שלש מאות - וחולקות בו חצי חצי. רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא מעמיד באוקימתא אחרת, והיא שבתחילה נפלה תפיסה אחת של נכסים בשווי שבעים וחמש ואח"כ נפלה תפיסה שניה של 125, וכך חולקות, בתפיסה הראשונה חולקות שוה בשוה וכל אחת מקבלת 25 דינר. בתפיסה השניה, מוציאים 75 מהם - על זה כולם שוות בשיעבוד (גם הראשונה - דהא נשאר לה עדיין שיעבוד על 75), וחולקות בו שוה בשוה, ונמצא ביד כל אחת 50. ונשארו עוד 50 שלא חלקו אותם וחולקות אותו בעלת המאתים ובעלת ה300 בשוה, ולכן יש להן כל אחת 75.

[2] והעמיד שמואל בכותבת בעלת שלש מאות לבעלת מאתים ולבעלת מנה "דין ודברים אין לי עמכם במנה", ולכן בעלת מאתים ובעלת מנה חולקות חצי חצי במנה הראשון - ויש לכל אחת מהן 50, ובמנה השני חולקות בעלת 200 עם בעלת 300, ונמצא עתה ביד בעלת 200 מנה (חצי מהמנה הראשון וחצי מהמנה השני), ולבעלת 300 יש רק 50 מהמנה השני. ובמנה השלישי - לוקחת אותו בעלת 300 לעצמה, ונמצא שיש בידה 150. רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא מעמיד באוקמיתא אחרת, והיא שבתחילה נפלה תפיסה אחת של נכסים בשווי שבעים וחמש ואח"כ נפלה תפיסה שניה של 225, וכך חולקות, בתפיסה הראשונה חולקות שוה בשוה וכל אחת מקבלת 25 דינר. בתפיסה השניה, מוציאים 175 מהם דעל זה בעלת מאתים תובעת אחר שקיבלה כבר עשרים וחמש, ומתוך 175 מוציאים 75 שכולם שוות בשיעבודו (גם הראשונה - דהא נשאר לה עדיין שיעבוד על 75), וחולקות בו שוה בשוה, ונמצא עתה ביד כל אחת 50. ונשארו עוד 100 מתוך ה175 האלו וחולקות אותו בעלת מאתים ובעלת ג' מאות בשוה, ונמצא ביד בעלת 200 וביד בעלת 300 ביד כל אחת מהם מנה, (דהיינו 25 שחלקו בתפיסה ראשונה, ו25 מהחלוקה הראשונה של התפיסה השניה ועוד 50 מהחלוקה השניה של התפיסה השניה). נשארו עוד 50 מתוך 225 שלא חלקו בהם כלל, והם ניתנים כולם לבעלת ה300 - הרי שיש בידה 150.

[3] כלומר, בלי האוקימתות הנ"ל דהיינו לא באופן שאחחת מהן נסתלקה, וכן לא בכה"ג שהיה ב' תפיסות אלא הכל תפיסה אחת.

[4] דבמנה הראשון חלקה וקיבלה 33.3, ובמנה השני חלקה חצי חצי - ונוסף לה עוד חמשים.

[5] רבינו חננאל ס"ל בדעת רבי שמחלקים את הירושה לששה חלקים, ובעלת מנה נוטלת חלק אחד ובעלת מאתים נוטלת שני חלקים ובעלת 300 נוטלת ג' חלקים. וכשתחלק 100 לששה חלקים יהיה כל חלק 16.6 בקרוב, ולכן בעלת מנה נוטלת ששית אחת, ובעלת שני מנים נוטלת שליש שהוא ב' שישיות, ובעלת שלש מנים נוטלת חצי שהוא ג' שישיות.

עוד חומר לימוד על הדף