כתובות דף פה. א

השולח שליח לפרוע חובו, ופרעו, וכשביקש את השטר, אמרו שהפירעון הוא על מלוה על פה אחר שחייב להם, ולכן לא יתנו את השטר מה הדין?

טענת המלוה טענה האם השליח צריך לשלם
כשיש עדים בפרעון אינה טענה שקול שטרא והב זוזי משלם
כשאין עדים בפרעון טענה [1] הב זוזי ושקול שטרא לרב אשי: אינו משלם
למסקנא: משלם [2]

האם יכולים לכתוב לאדם שטר מב"ד שפלוני נשבע ונפטר מלשלם [3], קודם שישבע?

מה הדין? מה הטעם?
לרב ביבי בר אביי, לר' יוחנן ורב נחמן אפשר לכתוב לא חיישינן במיחזי כשיקרא
לרב פפא אי אפשר לכתוב משום דמיחזי כשיקרא

כתובות דף פה: א

האומר נכסי לטוביה, ובאו שני אנשים שקוראים להם טוביה מה הדין?

השני תלמיד חכם השני קרוב השני שכן
הראשון שכן תלמיד חכם קודם [4] השכן קודם [5] שודא דדייני [6]
-------------------------------------------------

[1] כיון שיש למלוה מגו שיכול לומר שלא היה פרעון כלל, לכן נאמן לומר שהיה פירעון אבל הוא על מלוה ע"פ שהיה ביניהם, והוא רוצה להמשיך לתפוס בשטר בשביל המלוה דבשטר.

[2] דודאי שלח אותו המשלח לתקן ולא לקלקל, ויש לו להבין לבד שצריך לעשות באופן המתוקן, דהיינו קודם לקחת את השטר ואח"כ לתת זוזי ולא להיפך.

[3] ומיירי באופן שמפקידים את השטר ביד מישהו אחר, שלא יתן לו את השטר אלא אחר שישבע. וכתבו התוס' (בד"ה אילמא), דמה שלא כותבים בשטר שאם פלוני ישבע יפטר, משום שרוצים לעשות באופן שלא תצטרך אח"כ לעדים להוכיח שנשבעה.

[4] דאדם מחפש לעשות מעשים טובים וצדיקים קודם מיתתו, ובודאי רוצה להנות ת"ח מנכסיו, ולא מי שלא ת"ח.

[5] דכתיב "טוב שכן קרוב מאח רחוק".

[6] ונחלקו רש"י ותוס' בפירושו, דרש"י מפרש שיעשו הדיינים אומד עד כמה שידם מגעת לדעת למי היתה דעתו של מת קרובה יותר ליתן לו מתנה כזו. והתוס' (בד"ה שודא) כתבו, שיעשו הדיינים מה שירצו.

-------------------------------------------------