כתובות דף עט. א

מה דין שטר מברחת באופנים דלהלן?

כתבה לאחר שטר בסתם כתבה "מהיום ולכשארצה"
לרשב"ג לא קנה אותם המקבל [1]
לרבנן כתב כל הנכסים: לא קנה המקבל
כתב מקצת הנכסים: קנה המקבל
לא קנה המקבל

נפלו לאשה אחר שנשאת דברים דלהלן, מה דינם?

כספים, פירות תלושין פירות מחוברין
לר' מאיר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות
- כנכסי מלוג
שמין כמה משתבחת הקרקע מחמתן [2]
לחכמים הכל של הבעל [3]

כיצד ביאר ר' שמעון אליבא דחכמים דלעיל החילוק בין נשואין לגירושין?

בנשואין בגירושין
פירות מחוברין יפה כוחו - והם שלו הורע כוחו - והכל שלה
פירות תלושין הורע כוחו - דלוקחת בהן קרקע יפה כוחו - הכל שלו

מה נחשב קרן ומה נחשב פירות? [תוד"ה כללא].

קרן פירות
לרש"י וגירסתו אין גזעו מחליף - דאינו מתחדש [4] גזעו מחליף - דמתחדש מעצמו
לר"ח וגירסתו גזעו מחליף - שאוכל הפירות והקרן מתקיים [5] אין גזעו מחליף - שהוא כלה

כתובות דף עט: א

מה דין ולד שפחת מלוג ולד בהמת מלוג, למי הם שייכים?

ולד בהמת מלוג [6] ולד שפחת מלוג
לרבנן [7] לבעל - דהוי פירות לאשה - דהוי קרן
לחנינה בן אחי יאשיה לבעל - דהוי פירות לבעל - דהוי פירות [8]

דברים דלהלן האם נחשבים כקרן או כפירות?

בריכה שמוציאים ממנה מלח,
מקום שחופרים ממנו חול
מקום שחופרים ממנו גופרית,
או צריף (סוג צבע לבגדים)
לר' מאיר הוי פירי - דאינם כלים לעולם הוי קרן - דסופם להתכלות
לחכמים הוי פירי - דאינם כלים לעולם הוי פירי - דסוף סוף נשאר לה מקום החפירה

מה דין פירות המחוברים לקרקע באופנים דלהלן?

בשעת כניסה - נשואין בשעת יציאה - גירושין
לתנא קמא יפה כוחו - והם שלו יפה כוחו - והם שלו כיון שגדלו ברשותו
לר' שמעון יפה כוחו - והם שלו הורע כוחו - והכל שלה

נפלו זיתים וגפנים זקנים, האם הבעל אוכל פירותיהם, או ימכרו וילקח בהם קרקע?

נפלו בשדה שלה נפלו בשדה של אחר
להו"א דרב כהנא ת"ק: ימכרו וילקח בהן קרקע
ר' יהודה: לא תמכור [9] משום שבח
לכו"ע ימכרו -
משום שכליא קרנא
למסקנא דרב כהנא לכו"ע לא תמכור -
משום שבח בית אביה
ת"ק: ימכרו וילקח בהן קרקע
ר' יהודה: לא תמכור משום שבח

-------------------------------------------------

[1] וכמו שעשה רב נחמן שקרע את השטר מברחת, דהמעשה היה שבאה הבת של המברחת שהיא זו שקיבלה כאילו את המתנה - לתבוע את אמה, ורב נחמן קרע את השטר מתנה שלא תזכה הבת בנכסים וישארו הנכסים לאמא. ואף שיש סברא לומר שאדם רוצה לתת מתנה לבניו ובנותיו, מ"מ נפשה קודמת. והקשתה הגמ', דלפ"ז שאנחנו אומרים שלא קנה אותם הלוקח, א"כ איך מועיל שטר מברחת בכה"ג, ולמה לא יוכל לתבוע הבעל את הנכסים שיהיו אצלו כנכסי מלוג, או אם מתה האשה שיוכל לרשת אותם. ותירצה הגמ', שעשו אותם כנכסים שאינם ידועים (שהרי ע"מ שאין לה את הנכסים האלה נשא אותה - דהיה סבור שיש כאן מתנה גמורה) ואליבא דר"ש דס"ל שגם אחר הנשואין בנכסים שאינם ידועים מוכרת ונותנת וקיים.

[2] פי', דשמין כמה יפה הקרקע עם הפירות, וכמה יפה הקרקע בלי הפירות, ואת ההפרש בין שני השומות ילקח בהן קרקע שתהיה כנכסי מלוג של האשה, וכשיגדלו פירות בקרקע החדשה הוא יאכל מהן פירות.

[3] דס"ל שהם חשובים כמו פירות שגדלו בקרקע נכסי מלוג שלה, שהוא אוכל את הפירות.

[4] כלומר אם יטלו אותו לא מתחדש הדבר ומתחלף מעצמו - הרי הוא קרן ואין הבעל אוכל אותו.

[5] ולא צריך למכור אותו כדי לקחת קרקע, אלא הוא עצמו הוי קרן. וכגירסא זו גם מפרש ר"ת, אלא שלא מפרש שנפלו לה דברים אלו, אלא שנפלו לה כספים והנידון מה לקנות. ונפ"מ שיש דברים שאין קונים אותם לכתחילה, אולם אם נפלו לה אין צריך למכור.

[6] והגם שמבואר שלכו"ע ולד בהמת מלוג הוא לבעל ונחשב פירות, בכל אופן הגונב ולד בהמת מלוג, כשהוא משלם תשלומי כפל - משלם לאשה ולא לבעל. משום שחכמים תיקנו לבעל פירות, אבל לא תקנו לו פירי פירות. והקשו התוס' (בד"ה פירא), דהרי מבואר לקמן (דף פג.) שכן יש לבעל פירי פירות, ותירצו דכאן מיירי בדבר הבא מעלמא ולא מתוך גוף הולד, ולכך הוא לאשה דלא תיקנו אותו לבעל. אבל פירי פירות שבאים מתוך הפירות, ודאי שהם שייכים לבעל. עוד כתבו בשם ריב"ן, שכ"ש שהגונב בהמת מלוג עצמה שמשלם את הכפל לאשה, דגם בפירות עצמן תקנו לו רק הפירות הבאים מהקרן ולא הפירות שבאים מעלמא.

[7] ובטעם החילוק, דרבנן חיישי שמא ימותו הולדות ויכלו ולכן נחשב קרן והוא לאשה, רק שבולד בהמה לא כליא הקרן לגמרי דהרי ישאר לאשה עור הבהמה לכן ולדות דפירי מלוג פירות הם.

[8] ואמר רב נחמן, דאף שפסק שמואל כחנניה, מודה שאם נתגרשה האשה יכולה לתת דמים לבעלה בשווי ולד השפחה ונוטלת אותו, מפני שהן שבח בית אביה.

[9] כלומר אם רוצה שלא למכור יכולה היא לעכב משום שבח בית אביה.

עוד חומר לימוד על הדף