KESUVOS 65 - Dedicated by Rabbi Kornfeld's father in memory of his aunt, Malka Gitel bas Reb Yakov Mordechai (Malvina Marmorstein), who took him into her home and raised him like her own child after the Holocaust. Her Yahrzeit is 20 Nisan.

כתובות דף סה. א

האם פוסקים יין לאשה? [תוד"ה רגילה].

ברגילה בפני בעלה ב' כוסות ברגילה בפני בעלה בכוס אחד באינה רגילה בפני בעלה כלל
לרבנן נותנים לה כהרגלה נותנין לה כוס אחת לא נותנים לה כלל
לר'
אלעזר
לתירוץ א': נותנין לה כוס אחת [1]
לאיבע"א: לא נותנים לה כלל [2]
לא נותנים לה כלל לא נותנים לה כלל

המשרה את אשתו ע"י שליש צריך לתת לה מטה ומפץ (מחצלת רכה) ומחצלת קשה [3],
האם צריך לתת לה גם כר וכסת?

דרך משפחתה בכר וכסת אין דרך משפחתה רק דרך משפחתו
לתנא קמא נותן לה לא נותן לה [4]
לר' נתן נותן לה נותן לה [5]

כתובות דף סה: א

המשרה אשתו ע"י שליש או אלמנה ניזונת מנכסי יתומים, ונשאר לה מותר, מה הדין?

מותר מזונות מותר בלאות
במשרה אשתו ע"י שליש חוזר לבעל נשאר לאשה [6]
באלמנה הניזונות מיתומים חוזר ליתומים חוזר ליתומים

מי שבייש או חבל באשת איש, למי משלם בושת ופגם (נזק)?

בזמן שבסתר בזמן שבגלוי [7]
לתנא קמא שלה [8]
לר' יהודה
בן בתירה
האשה מקבלת: ב' שליש מהתשלום [9]
הבעל מקבל: שליש מהתשלום
האשה מקבלת: שליש מהתשלום
הבעל מקבל: ב' שליש מהתשלום

-------------------------------------------------

[1] ביארו התוס' (בד"ה רגילה) דהקושיא מהברייתא על ר' אלעזר היא (דלכאורה בברייתא מפורש דמיירי דוקא ברגילה ומה קשה על ר"א), משום שגם ר' אלעזר מיירי ברגילה, דאם אינה רגילה כלל - פשיטא שאין לתת לה כלום, אלא ודאי שמיירי ברגילה ובכל אופן סובר ר"א שלא לתת לה ואילו בברייתא כתוב שכן נותנים לרגילה. ועל זה מתרצת הגמ' שיש שני רגילות, מי שרגילה בהרבה נותנים לה קצת, ומי שרגילה בקצת לא נותנים לה כלל, וכמו שמביאה הגמ' מדברי שמואל את החילוק בזה.

[2] האיבעית אימא מעמידה את דברי הברייתא שנותנים לאשה יין, אין הכוונה - אליבא דר' אלעזר - שנותנים לה יין לשתיה, אלא הכוונה שנותנים לה לציקי קדרה, אבל לשתיה "אין פוסקין יינות לאשה" בכל ענין.

[3] העמידה הגמ' שהוא נותן לה זאת במקום שעושים מטות המטה מחבלים, שקשה לה לשכב עליהם משום שהם מבגרים ומזקינים אותה, אולם במקום שנעשית המטה מעור, שפיר יכולה לישון עליו ולא צריכה למפץ ומחצלת. אכן התוס' (בד"ה מפץ) כתבו, שר"ת לא גרס "מפץ ומחלצת למה" אלא גרס רק "מחצלת למה" דמפץ ודאי שהיא צריכה דכיון שהוא רך הוא משמש לה לשמיכה.

[4] דאף שעולה עמו ואינה יורדת, מ"מ יכול לומר לה כשיבוא הוא אצלה יביא עמו כר וכסת כדי שתשכב גם היא בכר וכסת.

[5] דיכולה לומר לו שהיא חוששת ששמא יבוא פעם בביה"ש של ערב שבת ולא יוכל להביא כר וכסת, ולא רק שבמקרה כזה לא יהיה לשניהם כר וכסת, אלא עוד הוא יקח את המפץ והמחצלת שלה וישכיב אותה על הארץ. וכתבו התוס' (בד"ה ושקלת), דאף שלפטור את החשש הזה שלא תשכב על הארץ, נתקן שיצטרך לתת לה שני מפצים ולמה צריך לתת כר וכסת. ותירצו דמתוך שהוא מעונג ורגיל לישון בכר וכסת, יש לחוש שאם ישכח להביא הכרים והכסתות עמו, יבוא לקחת ממנה את שני המפצים בשבילו והיא תשאר לישון על הארץ. עוד תירצו בשם ריב"ם, דלא גורסים "ושקלת לדידי" אלא הטענה שלה שבמקרה שישכח היא לא תישן על כר וכסת, ואף שגם הוא לא ישן, מ"מ אומרת לו שאם לא יתן לה כר וכסת בזמן שישכח לא תהא עולה עמו בהרגלו, והיא רוצה שלפחות שבזמן שבא אצלה שתהא עולה עמו כהרגלו לישון עם כר וכסת.

[6] ומבואר בגמ' שצריכים הם לה בימי נידותה, דהיינו שאז תלבש את הבלאות בגדים, וישארו לה הבגדים היפים לימי טהרתה, דאם תלבש אותם בגדים שלבשה בימי טומאתה, יזכר על ידם בימי טומאתה ותתגנה עליו.

[7] כלומר שבייש אותה בפני אנשים, או שחבל בה במקום שהוא גלוי, כגון בפניה במקום שנראה לכל וגם הבעל נפגם עמה.

[8] ר"ת גרס בהתחלה "שלו", ושוב חזר בו ר"ת וגרס כפי גירסא שלנו.

[9] התשלום שמגיע לו מיד מקבל אותו, והתשלום שמגיע לה קונים בו קרקע - ודניו כנכסי מלוג, שהקרן שלה והבעל אוכל פירות. והטעם שמקבלת יותר, דכיון שהיה בסתר אין לבעל בושה או פגם מזה כל כך, ומי שמצטער מזה ביותר זה היא. אולם כשהוא בגלוי הוא סובל הרבה מזה שמתבייש בבושתה הרבה או שפגמה בפניה שעכשיו מתכערת הרבה בעיניו לכן מקבל הוא התשלום הגדול.

עוד חומר לימוד על הדף